מערב ארצות הברית זוכה לאהבת המטיילים, ולא בכדי - המרחבים האינסופיים, הנופים הדרמטיים, התרבות האמריקנית של הסְפַר (Frontier) ובכלל, החוויה האמריקנית הכל כך עמוקה - עושים את שלהם. הקסם של המערב עובד, אולי דווקא בגלל הפער בין המרחק הפיזי הגדול בין ישראל ומערב ארה"ב לבין התחושה שאנחנו בעצם מכירים טוב כל כך את "הטאלנטים" של האזור, הממוקדים בקליפורניה וב"מדבר האמריקני", אותו כבר תיארתי בפוסט קודם - לוס אנג'לס, סאן פרנסיסקו, החוף הפאסיפי, לאס וגאס, יוסמיטי, עצי הסקויה האדירים, הגרנד קניון וקניון אנטלופ - כולם מפורסמים, רובם בצדק רב.
אבל האזור הגיאוגרפי הזה "מזניח" חלק אחר שמכסה את החלק הצפון מערבי של מדינת ארה"ב - מדינת וושינגטון (לא, לא עיר הבירה), הגובלת בקנדה; ואורגון, שתחומה בין קליפורניה לבין וושינגטון. בכתבה זו אתמקד בטיול זוגי בן שבועיים במדינת וושינגטון, הנחשבת בעיני רבים למדינה היפה בארה"ב הקונטיננטלית, עם גיחה קצרה לגבול הדרומי שלה עם אורגון.
למה דווקא שם?
חד וחלק - אין הרבה מקומות יפים ומיוחדים בעולם כמו מדינת וושינגטון, ולא סתם היא זכתה לאכלס שלושה פארקים לאומיים. החיבור כמעט מושלם - טבע פראי ברמה הגבוהה ביותר שמחבר בין רכס הרים מפואר (הקסקייד), הרי געש מושלגים; יערות גשם וחוף משוגע ביחד עם ערים מוצלחות במיוחד. וכל זה - בלי העומס המורגש לעיתים במקומות התיירותיים של דרום מערב ארה"ב. איכשהו האזור הזה הצליח לחמוק ממבול התיירים השוטף את קליפורניה, ולקבל בעיקר תיירות פנים אמריקנית - מה שמוסיף נופך של אותנטיות לחווית "האמריקנה" של הביקור במקום. למי שמחפש חוויה אולטימטיבית של טבע וערים - הגעתם למקום הנכון.
איך להגיע?
ככלל, ההגעה לאזור נוחה למדי, בין השאר בגלל תשתיות כבישים מצוינות ומיקומן האסטרטגי של שתי ערים גדולות - סיאטל ופורטלנד. אלה, מקושרות בטיסות ישירות לאירופה ומהוות נקודת יציאה מצוינת לטיולים. סיאטל מתבלטת במיוחד כיעד נוח במיוחד לנחיתה, בעיקר בגלל קרבתה היחסית לשלושת הפארקים הלאומיים במדינה. פעמים רבות הטיסות מישראל ללוס אנג'לס תהיינה זולות יותר - אז אפשר בהחלט להזמין טיסה פנימית נפרדת או, לחילופין, לשלב את הטיול בקליפורניה עם וושינגטון ואורגון.
אופציה נוספות:
1. לשלב את הטיול בוושינגטון עם טיול בהרי הרוקיז הקנדיים ובאזור ונקובר, המרוחקת רק כשלוש שעות נסיעה מסיאטל. סיכוי לא רע שזה הולך להיות אחד הטיולים היפים ביותר שעשיתם בחיים שלכם.
2. לשלב את הטיול עם מונטנה, איידהו וויומינג, גם כן מהמדינות היפות בארצות הברית - ולממש את החלום של ביקור בפארק הלאומי ילוסטון (Yellowstone).
מתי לנסוע?
וושינגטון היא מדינה עונתית (חורפים קפואים וגשומים; קיץ ממוזג ויבש באופן יחסי), והעונה הטובה ביותר לטייל בה היא בפירוש יוני עד ספטמבר. הסיבה פשוטה - לוושינגטון מגיעים בגלל הטבע, ובחורף קשה מאוד לטייל באזור זה (אלא אם כן אתם בקטע של סקי). ראשית העונה מאופיינת בפריחה ובשלגים שמכסים את ההרים. אנחנו טיילנו בעונת הסתיו, שהייתה בעיניי נפלאה - גם בגלל שלא ירדה עלינו טיפה אחת של גשם וגם כי צבעי השלכת באזור הם מהיפים שראיתי בימי חיי.
סיאטל (Seattle)
ג'ימי הנדריקס, הגראנג', סטארבקס, מייקרוסופט, בואינג - אין אדם שלא מכיר את המושגים האלה, אבל לא בטוח שכולם מכירים את העיר שבה הם נוצרו - סיאטל. סיאטל מיצבה את עצמה כמרכז תרבותי, אקדמאי וכלכלי, שהפך אותה לאחת הערים המגניבות בארצות הברית. המיקום הטבעי המיוחד בין מפרצים לגדות האוקייאנוס השקט, הוייב הכיפי של העיר והקרבה לאתרי טבע נהדרים במרחק "נגיעה" יחסי - הופך אותה לאחת הערים האטרקטיביות ביותר בארצות הברית. אישית, שמה של סיאטל נכרך בצעירותי עם היותה העיר התאומה של באר שבע, בה העברתי חלק ניכר מילדותי. שתי הערים החליטו לקרוא פארקים על שם העיר התאומה השנייה, ואני תמיד תהיתי האם "פארק באר שבע" בסיאטל מוזנח ואומלל כמו "פארק סיאטל" בבאר שבע. ובכן, הוא לא.
מה לעשות בעיר?
1. מגדל "מחט החלל" (Space Needle): זו כנראה לא עיר אמיתית אם אין בה איזשהו מגדל מוזר שמאפשר תצפית פנוראמית וסיאטל, הרי, היא עיר אמיתית. במקרה הזה, התצפית מהמגדל היא באמת יוצאת דופן, ומשלבת בין העיר, המפרץ היפהפה בו היא ממוקמת ובימים יפים - גם מקבץ מהרי הגעש הממוקמים במדינה.
2. שוק Market Place Center: אחד השווקים הטובים ביותר שהייתי בהם, שמתמקד במה שסיאטל מתברכת בו - דגים ופירות ים מעולים וטריים. מי מכם שחשקה נפשו בסלמון טרי אמיתי - ימצא כאן כנראה את אחת הוריאציות הטובות בנמצא. בכלל, השוק כולו צבעוני, אותנטי ומזמין - מומלץ ביותר!
3. מוזיאון צ'יהולי (Chihuly Garden and Glass): אחד הזכרונות העמוקים ביותר שלי מצעירותי היה הביקור בתערוכת צ'יהולי במגדל דוד. הצורות, הצבעים והאסתטיקה כולה הלהיבו את נפשי הצעירה שהתמקדה עד אותו הזמן בעיקר בתוצאות של משחקי כדורגל. צ'יהולי, יליד מדינת וושינגטון, הוא אומן מפורסם המתמחה בפיסול בזכוכיות, והמוזיאון בסיאטל מקבץ את מבחר היצירות הגדול ביותר שלו. הפסלים כשלעצמם, ומיקומם בסביבתם, הופכת את המוזיאון (שיש לו גן יפהפה ומלא גם כן בפסלים) למיוחד ומומלץ במיוחד - גם עבור אלה שסולדים, בימי שגרה, מכניסה למוזיאון.
4. אזור הנמל: סיאטל מוגדרת במידה רבה באמצעות האוקייאנוס לחופיו היא מצויה. בהתאמה, אזור הנמל הוא אחד מנקודות החן המוצלחות של העיר, עם שורת אטרקציות מוצלחות ומעניינות (לבד מהנוף הנהדר של המפרץ). הגלגל הענק, המצפה התת ימי, Pier 69 ופארק הפסלים REI - כולם מהווים חלק מקומפלקס מעניין ששווה ביקור.
5. מרכז המבקרים של חברת בואינג: אני לא חובב גדול של מפעלי תעשייה, אבל כנראה שהזדמנויות כאלה אסור לפספס. מרכז המבקרים ממוקם במרחק של חצי שעה ממרכז העיר ונחשב למבנה התעשייתי הגדול בעולם. המקום הוא יעד נהדר לכל מי שעדיין אחוז פליאה מול ההמצאה האנושית הזו, של קופסת מתכת מעופפת שמובילה אנשים בבטיחות חסרת תקדים ממקום למקום. אגב, לחובבי הז'אנר - גם למייקרוסופט יש מרכז מבקרים בקרבת סיאטל.
נפרדנו מסיאטל בדרכנו צפונה, אל עבר אחד מהפארקים הלאומיים הכי פחות פופולאריים בארה"ב. כפי שתבחינו בהמשך, זה לא מעיד בשום צורה על היופי המהפנט שלו.
North Cascades National Park
טבע בראשיתי. אין הרבה דרכים אחרות לתאר את הפארק הלאומי היפהפה הזה, שתוחם למעשה את חלקו הצפוני של רכס הקסקייד ומאופיין בהרים מצוקיים, אגמים לרוב (מלאכותיים וטבעיים) וצמחיה ובעלי חיים מגוונים ומיוחדים למקום. הפארק הזה הוא באמת ובתמים גן עדן לכל מי שאוהב ללכת בנופים יוצאי דופן ללא המון מטיילים - שכן הפארק נחשב למרוחק יחסית ולכן פחות עמוס.
נקודת המוצא של הפארק היא בעיירה Newhalem, שם גם נמצא מרכז המבקרים. יש למעשה שתי דרכים מרכזיות לטייל בפארק:
1. נסיעה בדרך הנופית של כביש 20, החוצה את רכס הקסקייד, ועצירה בנקודות מיוחדות המצריכות הליכה קצרה מהכביש. הכביש הזה, שתוכנן בקפידה, מהווה הזדמנות נדירה גם לעצלנים שביניכם לתור עמוק אל תור הפארק ולראות לגונות טורקיז, הרים עם פדחת מושלגת ועצי עד.
נקודות עצירה מומלצות במיוחד:
א. תצפית אגם דיאבלו (Diablo Lake Vista Point): בניגוד לשמו, האגם רחוק מלהיות אדום ונהנה מצבעי טורקיז משגעים. תצפיות מומלצות נוספות הן Ross Lake Overlook (הליכה קצרה מהכביש) ו-Washington Pass Observation Site (שנמצאת ממש על הכביש).
ב. מסלולי הליכה קצרצרים מהכביש, כשהמומלצים הם Gorge Overlook Trail (הליכה קצרה ונעימה של 3 ק"מ ביער תוליך אתכם לתצפית מוצלחת במיוחד לעבר מפל שוצף) ו-Happy Creek (מסלול במאפיינים דומים למסלול הקודם, רק קצר בחצי).
2. מסלולי הליכה ארוכים: הקסקיידס הם לא פחות מגן עדן לכל חובבי ההליכה, ומספקים מגוון כמעט אינסופי של מסלולים ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו הלכנו את ה- Maple Pass Loop והוא היה פשוט נפלא - 11 ק"מ של מסלול מעגלי שעולה אל עבר הפס המחזיק בשם המחייב Maple, המספק נופים משוגעים על הרי הקסקייד, וגם על כמה אגמים אקזוטיים למדי. מסלול מהמם ביופיו שהוא בעיניי חובה לכל מי שמגיע לכאן ומביא איתו רמה סבירה של כושר גופני. להמלצות על מסלולים נוספים אפשר ללחוץ כאן.
נפרדנו מהרי הקסקייד לכיוון מזרח, כשהנוף השתנה כמעט באחת לסמי מדברי, וזה בגלל התופעה המרתקת "מדבר בצל גשם", או באנגלית Rain Shadow, שגרסת מיני שלה אפשר לראות גם במדבר יהודה. בקיצור נמרץ - העננים שמתעבים במים מגיעים אל ההרים, מתקשים לעבור אותם ולמעשה ממטירים את כל מימיהם על ההרים. התוצאה? אקלים הררי גשום באופן יחסי ומיד לידו - מדבר.
העיירה Winthrop, שמשמשת גם כשער הכניסה המזרחי לפארק, היא הזדמנות נהדרת לשוטט בתוך מה שנראה כמו סצינה הוליוודית של יישוב מתקופת המערב הפרוע - כמעט כל הבתים עשויים עץ ועליהם מצויר טקסט ישן של שמות החנויות; הרחובות מאובקים, ולא קשה לדמיין את קלינט איסטווד (בגרסתו הצעירה) מתהלך במרכזה של העיירה, אחוז בנשק. אנחנו החלטנו לסעוד את נפשנו בהמבורגר מצוין במסעדת Arrowleaf Bistro, ולאחר מכן להתחיל בנסיעה לעבר פארק לאומי אחר, יפה לא פחות אבל אחר לגמרי...
Mount Rainier National Park
לא סתם הפך הר רנייר לאייקון וושינגטוני, ובמידה רבה גם אמריקני - הר געש בצורת חרוט, המושלג בכל ימות השנה ומשובץ באמצע נוף נפלא. הר הגעש הזה התפרץ אומנם לאחרונה לפני יותר מ-150 שנים, אבל מרבית המומחים מעריכים שהוא לא סיים את תפקידו בתחום זה. עד אז, יכולים המטיילים ליהנות ממנו ומשמורת הטבע האדירה שמקיפה אותו.
בשמורת הטבע הזו יש באמת אינספור אפשרויות טיול המשלבות לרוב בין תצפיות נפלאות על ההר המושלג כל ימות השנה, אגמים תכולים, כרי אחו מוריקים או מצהיבים (כתלות בעונה) ועצים מחטיים רב עונתיים. כל אלה, משתלבים ביחד לכדי נוף תמונתי במיוחד ההופך את המקום לגן עדן לחובבי הטבע.
מרכז המבקרים ממוקם באזור נושא את השם המחייב Paradise ומשמש כאחת מנקודות המוצא המרכזיות למטיילים בשמורה. אני יכול לספר לכם עד מחר על היופי של האזור, אבל אולי עדיף להיעזר במילותיו המדויקות של ג'ון מויר, חובב הטבע הנודע, כשנדרש לדבר על המקום (התרגום הבינוני הוא באחריותי בלבד) -
"השופע והיפה מכל הגנים האלפיניים ששהיתי בהם במהלך הליכותיי בהרים".
מפרדייס יצאנו לשני מסלולים מומלצים במיוחד, ושונים מאוד האחד מהשני:
1. מסלול מעגלי קצר ונוח להליכה היוצא וחוזר אל מרכז המבקרים ומאפשר הזדמנות להליכה נהדרת באחו (ולתצפיות מצוינות על ההר). יש לא מעט אפשרויות טיול אבל ההמלצה שלי היא הליכה קצרה למפלי Myrtle וחזרה בדרכי האחו ונופי ההרים המרשימים, מרחק של כקילומטר וחצי. למסלול הטיול לחצו כאן.
2. מסלול Skyline Trail: מעטים המסלולים המשתווים באיכותם להליכה המעגלית היפהפיה הזו, בת תשעת הקילומטרים. אלה לא רק הנופים הנהדרים אלא גם, ובעיקר, הגיוון - במסלול הזה תוכלו להתקרב כמעט עד נגיעה להר רנייר, לשזוף את עיניכם בקרחוני עד, להביט אל האינסוף מתצפיות רבות מספור, להשתעשע ממרמיטות ומסנאים בצידי הדרך ולשכשך בנחלים ציוריים, שוב על רקע ההר. המסלול משולט ומסומן בבירור, ומתחיל בעלייה מפרכת וארוכה למדי המוליכה ל-Panorama Point. הליכה קצרה משם מוליכה אל הנקודה הגבוהה ביותר במסלול. זה החלק שבו אתה מבין שהעלייה המפרכת הזו השתלמה בהחלט.
משם הדרך מתפתלת למטה בכיוון דרום מזרח, דרך כרי אחו אינסופיים ובעיקר נופים משגעים של ההר ביחד עם צבעי השלכת של הסתיו הוושינגטוני. את חלקו האחרון של המסלול עוברים בחציית מספר נחלים, כשכל נחל מספק פנורמה מיוחדת משלו. פשוט מדהים. לאלה שלא שבעים רק ממסלול ארוך אחד - מצורף קישור של המסלולים באזור פרדייס.
מסלול מומלץ ומיוחד נוסף בשמורה הוא Naches Peak Loop. כשהחנינו את רכבנו לפני היציאה למסלול, פגשנו איש מבוגר שדוחף את כיסא הגלגלים בו נמצאה אשתו, המבוגרת גם היא. הם פנו אלינו בנימוס האמריקני המפורסם וביקשו שנצלם אותם. "אתה יודע?", הוא אמר לי. "חלמנו שנים לשחזר תמונה מלפני 60 שנים שלי ושל אשתי, כשביקרנו כאן, במקום היפה בעולם. תודה לכם שאתם מאפשרים לנו לעשות זאת". בדמעות עצורות צילמתי את התמונה, ולא יכולתי שלא לחשוב כמה אני מסכים איתו. המקום הזה הוא אגם Tipsoo, ואני ממליץ לעצור למרגלותיו לפיקניק - יש לי תחושה שתסכימו עם האיש המבוגר הזה.
אורכו של המסלול הוא כ-7 ק"מ, והוא מקיף למעשה את הר Naches. המסלול הוא הזדמנות נהדרת להביט על ההר מפרספקטיבה אחרת לגמרי, רחוקה יותר. המסלול גם פופולארי פחות מהמסלולים באזור פרדייס, ועל כן יש בו הנאה רבה לחובבי השקט והאינטימיות. אנחנו ניצלנו את זה כדי לשוחח כמעט עם כל מטייל שפגשנו בדרך. המטייל הממוצע - אמריקני מקומי מוושינגטון (אין באזור הזה כל כך הרבה תיירות חוץ), מבוגר (פגשנו גם בני 80 ומעלה שעשו את המסלול הזה), חובב טבע מושבע ואוהב אדם. בכלל, השהות בטבע של מדינת וושינגטון, דווקא כי הוא נמצא רחוק כל כך ממסלול התיירים השחוק, מאפשרת היכרות אמיתית עם תושבי הספר של המדינה הנפלאה הזו, שנראית לנו כל כך מוכרת אבל היא בעצם אקזוטית לא פחות, ואולי יותר, מהנידחים שבמקומות העולם.
Olympic National Park
חצי האי אולימפיק ממוקם בחלקה המערבי של מדינת סיאטל, לחופו של האוקייאנוס השקט. הסיבה שבגינה הוא הוכרז כפארק לאומי היא פשוטה למדי - הוא יחיד במינו. זאת אומרת, יש בעולם מיני ביוספרות שדומות לחלקים בפארק, אבל אין עוד מקום שמשלב במרחב כל כך קטן בין הרים אלפיניים, יערות גשם וחופי אוקייאנוס. השילוב הזה הוא שהופך בעיניי את הפארק הזה לתחנת חובה לכל מי שמגיע למדינת וושינגטון.
מה לעשות בפארק?
1. מסלולי הליכה ברכס אולימפיק - כמו כל רכס הרים משובח, גם כאן אפשרויות ההליכה הן בלתי נדלות. נקודת המוצא המוצלחת ביותר לטיולים ברכס היא ממרכז המבקרים Hurricane Ridge, ממנו יוצאים מספר טיולים נוחים ומסומנים היטב המספקים תצפיות יוצאות דופן בלי השקעת מאמץ יתרה. עבורנו זה עשה את העבודה, אחרי ימי טיול מאתגרים למדי. המסלול שאנחנו עשינו הוא Hurricane Hill שאורכו רק 2 ק"מ לאורך קו הרכס. מה נגיד לכם - ניגוד הצבעים בין האחו המצהיב של עונת הסתיו, יערות העד הירוקים וההרים המושלגים היה פשוט מטורף.
2. יערות הגשם: זו הסיבה המרכזית שבגינה אנשים מגיעים לשמורת הטבע הזו. לא בכל יום מוצאים בחצי הכדור הצפוני יערות גשם, וזו בהחלט תופעה ייחודית הקרויה יער גשם ממוזג. הקרבה לים מביאה לריבוי משמעותי של גשמים, היוצרים מצידם ביוספירה ייחודית לחלוטין של בעלי חיים וצמחיה. התוצאה היא הליכה במעין ארץ ירוקה ולחה, שונה בתכלית השינוי מהנוף הסתווי שאפיין כל כך את וושינגטון בטיולנו עד כה.
ביער הגשם Huh, הנחשב למקום הטוב ביותר בפארק הלאומי לצפות בתופעה, יש שני מסלולים מרכזיים - לעצלנים ולאנרגטיים - היוצאים ממרכז המבקרים של היער. אנחנו, כבר אמרנו, החלטנו להגשים בשלב הזה של הטיול את החלק העצלן שלנו, ובחרנו ב- Hall of Moses, מסלול מעגלי קצרצר המאפשר להתרשם מהיער הנפלא הזה. האנרגטיים שביניכם יכולים לבחור ב-Huh River Trail, המעמיק כמעט 50 ק"מ לאורך היער - אם כי רבים הולכים 4-5 ק"מ ממנו ואז שבים מערבה. מכל מקום, זה אחד המקומות המיוחדים בנמצא ואני ממליץ בחום לא לפספס אותו.
3. חוף הים: לעיתים קרובות יש נטייה לדלג על אזור החוף הפאסיפי של מדינת וושינגטון, וזה לדעתי פספוס גדול. אולימפיק הוא בהחלט אחד המקומות לפצות על כך, ולחזות בחוף פאסיפי למהדרין. אנחנו בחרנו לשהות בחוף Ruby, שהייתה פיסת גן עדן של ממש, ללא (כמעט) אף אדם מלבדנו ומלבד הגלים. חוף מומלץ נוסף הוא Rialto.
עמק נהר הקולומביה (Columbia River Gorge)
(גם) נהר הקולומביה הוא אייקון אמריקני בן 2,044 ק"מ, למרות שהוא מתחיל בכלל בקנדה, כשב-500 הק"מ האחרונים הוא חוצץ בין מדינות וושינגטון ואורגון. העמק הפורה שיצר הנהר המרשים הזה הוא גם חיבור בין טבע לאדם שהופך את המקום לאטרקציה תיירותית מעניינת ויפה.
אחת הדרכים האפקטיביות ביותר "לחוש" את הנהר היא לנסוע לאורך הכביש ההיסטורי של נהר הקולומביה המלווה את הנהר מדרום ולעצור, מפעם בפעם, לתצפיות נפלאות - היפה ביותר בעיניי היא Vista House, שנמצאת ממש ליד הכביש. לחובבי האתגרים הפיזיים - מסלול קצר אך מפרך למדי (3 ק"מ, כ-400 מ' עלייה) מוליך לתצפית יפהפייה גם כן בשם Angel's Rest Lookout.
העמק מתברך גם בעשרות המפלים הנמצאים בקרבתו. המפל המפורסם ביותר, אחד המפורסמים בארצות הברית, הוא Multnomah. מדובר למעשה בקומפלקס של שני מפלים, האחד מעל השני, היוצרים שתי בריכות בצבעים משגעים. אחד המפלים היפים והמרשימים שראיתי. מפל מומלץ נוסף, קרוב מאוד לכאן, הוא מפל Wahkeena.
עמק קולומביה, בעל האדמה הגעשית, הוא גם כר פורה ליקבים, למבשלות ולסיידריות, בעיקר בקרבת העיירה Hood River. אנחנו הלכנו אל מבשלה וסיידריה נהדרת בנוף כפרי פסטוראלי בשם Fox Tail Cider & Distillery. לחובבי הז'אנר - עשרות רבות של מקומות כאלה פזורים באזור של הר הוד, הנמצא גם הוא בקרבת העמק והוא אטרקציה תיירותית כשלעצמו. ההר הוא חלק ממערכת הרי הגעש של צפון מערב יבשת אמריקה, בדומה להר רנייר. אנחנו לא הצלחנו להשקיף על ההר מחמת מזג האוויר, לא כל שכן לטייל בו, אבל הלינק הזה עשוי לספק מושג בסיסי לאלה מביניכם שהיו רוצים לטייל כאן.
ההמלצה האחרונה - פורטלנד (Portland) היא עיר מגניבה ממש כמו סיאטל, ובמובנים רבים היא דינמית וצעירה יותר - גם אם פחות מרשימה אסתטית. אנחנו זכינו ליהנות ממנה לפרק זמן מוגבל של מספר שעות בערב, לא מספיק כדי לגבש רושם על העיר - אבל מספיק כדי להמליץ לכם בחום לאכול ברשת Voodoo Doughnut המפורסמת בעיר.
אפילוג
הייתי בהרבה מקומות יפים ומיוחדים בעולם, אך מה שהוסיף את "הגרוש ללירה" כאן הוא ממד ההפתעה. אם להיות כן, צפון מערב ארה"ב מעולם לא היה אצלי ברשימת טיולי החובה, ואיזו בורות זו הייתה. מדובר, בלי צל של ספק, באחד מחבלי הארץ היפים והמגוונים בעולם, ובהמחשה מושלמת לכך שארה"ב היא גדולה ואקזוטית הרבה יותר ממה שנדמה במבט ראשון.
המלצות, רבותיי, המלצות:
1. ממליץ להתחיל כל טיול בפארק לאומי במרכז המבקרים, ולקבל שם רשימה מסודרת של כלל המסלולים האפשריים בצורה נוחה ויעילה, בצד שירותי ייעוץ אפקטיביים של שירות הריינג'רים. אתם יודעים, אמריקה.
2. דובים - לא נתקלנו, אבל באזור הזה יש נוכחות של הגריזלי, שהוא בן המשפחה המאיים יותר. מומלץ שיהיו לכם כמה כללים מנחים למפגש. אתם יודעים, ליתר ביטחון.
3. המרחקים בארצות הברית, ובמדינת וושינגטון בפרט, הם גדולים למדי. תכננו מראש את הנסיעות שלכם בהתאם לרצונות שלכם ואל תשאירו את הנסיעות ליד המקרה.
4. לינה באוהלים בפארקים הלאומיים כרוכה בהזמנה מוקדמת - קחו זאת בחשבון. בעיקר בנורת' קסקייד - מומלץ לא להיכנס אם לא הזמנתם מראש מקומות לינה.
5. כבישים רבים בפארקים הלאומיים סגורים בעת סופות שלגים. מומלץ להתעדכן מראש באתרי האינטרנט הרשמיים של הפארקים.
6. החזרת רכב שכור במדינה אחרת תעלה, לרוב, סכום גבוה יותר מאשר השכרה והחזרה באותה המדינה. קחו את זה בחשבון.
מסלולי הטיול בגוגל מפות:
