"בכל דבר בטבע יש משהו מן המופלא" אמר אריסטו, הפילוסוף היווני הגדול בן המאה ה-4 לפני הספירה. באופן פרדוקסאלי, נדמה שדווקא אריסטו - שלא הכיר כלל את העולם החדש - הצליח ללכוד טוב מכולם את תמצית הביקור בשניים מהפארקים הלאומיים היפים ביותר בארה"ב ובעולם: ילוסטון (Yellowstone) וגרנד טיטון (Grand Teton). פליאה - ומיד אחריה ענווה - הן המילים היחידות שמצאתי שמיטיבות לתאר את הפארקים האלה, בהם הטבע ממחיש את עוצמתו ובאותה העת רומז לנו על שבריריותנו שלנו.
אין הרבה מקומות כמו שני הפארקים הלאומיים האלה, השוכנים זה בצד זה באזור רכס הרי הרוקי ומבטאים באופן האולטימטיבי את יופיו המשכר של חבל הארץ הזה. כאן לא תמצאו עדויות לשגשוג הכלכלי האמריקאי, וגם לא לערים הענקיות המאפיינות את החופים. לא תראו שדות אינסופיים של תירס וגם לא חנויות וולמארט אימתניות הנמצאות באמצע השממה. האמריקאים שכבשו את השטח מהאוקייאנוס האטלאנטי ועד לאוקייאנוס השקט נהפכים לאורחים בארץ הזו, תיירים זמניים הנוסעים בכבישים צרים ומביטים בבני הבית של המקום הזה - הרים קדמוניים, חיות בר מרשימות ותופעות גיאולוגיות יוצאות מגדר הרגיל.
יש משהו מעציב בעובדה שהטבע - כפי שהיה באמת מאות אלפי שנים - הצטמצם בעידן המודרני לכדי שמורות טבע מתוחמות. רבים מאיתנו יכולים לעבור חיים שלמים מבלי שהגענו לאזורים בתוליים שלא השתנו ממגע האדם. ובכן, שני הפארקים הלאומיים הללו הם הזדמנות נהדרת לחזות באזור שכזה, ובשתי דוגמאות אופטימיות במיוחד ליכולתו של האדם לשמר את הטבע ולאפשר את שגשוגו - אם רק יחליט בכך.
ילוסטון וגרנד טיטון ממוקמים במדינת וויומינג (Wyoming), מהגדולות ומהנידחות שבמדינות ארה"ב, וזה ניכר: המטרופולין הקרוב ביותר הוא סולט לייק סיטי, שנמצאת במרחק של חמש שעות נסיעה מגרנד טיטון. הקרבה בין שני הפארקים, יופיים המשכר והגיוון הביולוגי והגיאולוגי שלהם הוא שהופך את הטיול המשולב בהם לאחת החוויות המומלצות ביותר לכל מבקר בארה"ב. אם גם אתם עומדים משתאים לנוכח עדרי ביזונים בלתי נגמרים, אם החיוך שלכם מתרחב לנוכח גייזר הפורץ ממעמקי האדמה ואם העיניים שלכם נפתחות במלואן לנוכח עמק יפהפה למרגלות רכס הרים מושלג - ובכן, הגעתם אל המקום הנכון.
המלצות וטיפים כלליים:
מתי להגיע? הביקור באזור הוא עונתי, ומגודר בעיקר לתקופה שבין תום האביב (יוני) לסוף הסתיו (ספטמבר - אוקטובר). אפשר לטייל בחורף, אבל רבים מהכבישים והמסלולים סגורים.
כמה זמן? אפשר לטייל גם חודש שלם בשני הפארקים האלה, אבל המינימום בעיניי הוא שלושה ימים מלאים לילוסטון ויום מלא לגרנד טיטון. הזמן האידיאלי בעיניי הוא 4-5 ימים לילוסטון ויומיים לגרנד טיטון.
איך מגיעים? אם אתם מגיעים מהאוויר, אז שדות התעופה Bozeman שבמונטנה (כשעתיים מילוסטון, הגדול מבין השלושה), Jackson שבוויומינג (כעשר דקות נסיעה מגרנד טיטון) ו-Idaho Falls שבאיידהו (כשעתיים נסיעה מגרנד טיטון) הם אפשרויות טובות. אפשר כמובן לשלב את הטיול בפארקים במסגרת רואד טריפ אמריקאי - שמתחיל למשל בסולט לייק סיטי ומסתיים במונטנה.
עלויות: אין הרבה אטרקציות מלבד הטבע בתפארתו, אבל קחו בחשבון שהלינה יקרה יחסית ושהאוכל - בייחוד בפארקים - יקר גם הוא. הכניסה עצמה זולה למדי, בייחוד אם כבר יש לכם כרטיס כניסה שנתי (80 דולרים) לפארקים הלאומיים - ואז זה חינם לגמרי בכפוף להצגת תעודה.
התניידות: אין מנוס מהשכרת רכב, ובתקופה שלאחר הקורונה זו נהייתה משימה קשה למדי. מומלץ לוודא שיש לכם אפשרות נוחה וזולה להשכיר רכב במקביל להזמנת הטיסה.
כתמיד, מפה חינמית - על ילוסטון ועל גרנד טיטון - מונגשת לכם בכל כתבה!
הפארק הלאומי ילוסטון הוקם ב-1872 והוא הפארק הלאומי הראשון בעולם שהציב במוקד את אחריות האדם לשימור הטבע. הפארק הענק - כמעט 9,000 קמ"ר - הוא אחד מהמרכזים הגיאותרמיים הגדולים בעולם. טוב, זה אולי אנדרסטייטמנט: דרך טובה יותר להמחיש את זה תהיה להגיד שכמחצית (!!!) מכל האתרים הגיאותרמיים בכדור הארץ נמצאים בתחומי הפארק הלאומי הזה. התוצאה היא נופים דרמטיים שלא דומים לשום דבר אחר שראיתם בחייכם: אינסוף גייזרים ומעיינות חמים בצבעים מוזרים ומטריפים הפורצים מן האדמה ומשנים את הנוף כולו, אליהם מצטרף מגוון ביולוגי עשיר בצורה בלתי רגילה. בהחלט, זו לא תהיה הגזמה להגיד שילוסטון הוא המֶכָּה של הטיולים ושכל אדם צריך לבקר בו לפחות פעם אחת בימי חייו.
הפארק, כאמור, הוא רחב ידיים והמרחקים מנקודה לנקודה הם גדולים מאוד - וזה בלי לקחת בחשבון את הפקקים המתקיימים לפרקים בשל עדר ביזונים שמסרב לרדת מהכביש. על כן, צריך לתכנן מראש את מקום הלינה. אנחנו בחרנו לישון בעיירה ווסט ילוסטון (West Yellowstone) שנמצאת ממש על הגבול המערבי של הפארק, מהווה סוג (מאוד מסוים) של ציוויליזציה וקרובה לאטרקציות רבות בתוך הפארק. אפשרות נוספת - מומלצת פחות - ללינה בקרבת הפארק היא העיירה גרדינר (Gardiner) שקרובה לשער הצפוני. אם אתם מעוניינים לישון בתוך הפארק (אזור קניון ילוסטון הוא המומלץ ביותר לשם כך) קחו בחשבון שצריך להזמין הרבה זמן מראש (כשנה) ושאפשרויות הלינה והשירותים תהיינה מוגבלות, באופן יחסי.
האתר המפורסם ביותר בפארק הוא הגייזר Old Faithful, "הזקן הנאמן". ובכן, הזקן הזה שומר על נאמנותו לפחות 150 שנים ומתיז כמויות מים קבועות לגובה ממוצע של 44 מ' (!) ובמרווחי זמן קבועים בממוצע של 91 דקות. זהו לא הגייזר היפה ביותר בפארק וגם לא הגבוה ביותר, אבל נאמנותו ועקביות התפרצויותיו הן שהופכות אותו לאטרקציה כל כך פופולארית, וזו הסיבה שזה המקום הכי המוני בפארק. מומלץ להגיע בבוקר או אחר הצהריים, ולאחר שהתעדכנתם בזמני ההתפרצות המשוערת היום. ההתפרצות עצמה היא בהחלט חוויה נהדרת והיא תחנת חובה בביקור בפארק.
הגייזר ממוקם ב-Upper Geyser Basin, ומסלול הליכה נפלא של כקילומטר וחצי מוליך ממנו דרך גייזרים רבים ומרשימים עד למעיין היפהפה Morning Glory. כן, הצבעים אמיתיים. לא, אין קשר - לפחות לא ישיר - לאלבום המופתי של Oasis הנושא את אותו שם.
אחד האזורים המרשימים ביותר בפארק כולו הוא הקניון הגדול של הילוסטון (The Grand Canyon of the Yellowstone). באמצעה של רמה מלאה בעצים מחטיים מתחתר הקניון ויוצר פסיפס מרהיב של צבעים. שתי הגדות - הנגישות לגמרי ברכב - מומלצות מאוד, ושווה מאוד לבקר בתצפיות הרבות הנמצאות בכל אחת מהן ובייחוד ב-Grand View, ב-Inspiration Point וב-Artist Point. אם אתם חובבי הליכה, אז אפשר לשלב את מרבית תצפיות הגדה הצפונית במסלול הליכה חד כיווני של כ-5 ק"מ.
אזור West Thumb ("הבוהן המערבית") הוא מהמיוחדים ומהיפים שנמצאים בפארק. אגן הגייזרים מרשים במיוחד, גם כשלעצמו וגם בגלל העובדה שהוא נמצא בצמוד לאגם ילוסטון ולפעמים גם בתוכו. התיאור הזה מעט יבש ופורמאלי, אז אנסה לתאר את זה אחרת - גייזרים בצבעי תכלת יפהפיים המעלים עשן, אגם בצבע כחול עמוק והרים מושלגים. כל מה שצריך כדי לחזות ביופי המשכר הזה הוא לצאת למסלול מעגלי וקליל של כ-1.5 ק"מ, העובר בין כל הגייזרים ולשפת האגם.
בכלל, אגם ילוסטון הוא עוד פנינה שנמצאת בפארק ושאסור להחמיצו. זהו האגם הגדול ביותר בצפון אמריקה המצוי מעל גובה של 7,000 רגל (כ-2,100 מטרים), ואפשר להשקיף עליו באמצעות נסיעה מאזור West Thumb לקניון ילוסטון על ה-Grand Loop Road. הדרך לוקחת את הנוסע בה דרך תצפיות מרהיבות לאורך הכביש והיא מאפשרת להעריך כראוי את האגם המרהיב הזה, שלא מפסיק לרחוש ולגעוש מפעילות גיאותרמית. אם תמשיכו לנסוע על הכביש לכיוון צפון אז תוכלו לעבור דרך עמק Hayden, אולי המקום הטוב ביותר לצפות בחיות בר בפארק - ובייחוד בדובי גריזלי. עמק נוסף ומרוחק יותר שלצערנו לא הצלחנו להגיע אליו, Lamar, הוא גם מקום נהדר להתבונן בחיות בר.
בגבולו הצפוני של הפארק שוכנים המעיינות החמים Mammoth. זהו אזור מעט שונה מהפארק כולו, ותצורות הנוף כאן ייחודיות מאוד וכוללות בריכות חמות המעצבות את פני הסלע ונשפכות האחת אל השנייה. אלמלא זה היה פארק לאומי הייתי משוכנע שזו איזו גחמה ארכיטקטונית של איל הון משוגע, אבל זה אמיתי לגמרי. מומלץ לנסוע את Upper Terrace Loop Drive ולצאת למסלול הליכה קצר (כ-1 ק"מ חד כיווני) אך מעט תלול ל-Minerva Terrace. דיסקליימר חשוב - זה מקום מאוד יפה ומומלץ, אבל רחוק למדי משאר האטרקציות בפארק הלאומי, ועל כן אם אתם מוגבלים בזמן ולא ישנים בקרבת מקום הייתי שוקל לוותר עליו.
במרכזו של הפארק ניצב אגן הגייזרים Norris. בשלב הזה של הכתבה בוודאי כבר הבנתם שמתהווה דפוס - כמעט כל מקום בפארק הזה מעורר השתאות ומזכיר עד כמה הטבע מסוגל לרגש ולהפליא. גם כאן התחושה דומה - והחומציות הרבה של הגייזרים כאן יוצרת תוואי נוף מאדימי קמעא שמחריף עוד יותר את התחושה. כאן - בשונה ממרבית אזורי ילוסטון - צריך לשלם "מס רגליים" באמצעות שני מסלולים מעגליים כדי לחוות את הקסם - Back Basin (כ-3 ק"מ) ו-Porcelain Basin (כ-1.5 ק"מ) אבל אל תוותרו על זה - כי זה באמת אחד המקומות היפים ביותר כאן. וכן, הבריכה הכחולה הזו למטה? גם אני לא האמנתי.
אין כמו לשזוף את העיניים במפל בין גייזר אחד למשנהו, ומפלי Gibbon הם אתנחתא כיפית ומשובבת נפש ממש בצד הדרך בין נוריס לבין מדיסון (Madison). שביל קצר וחד כיווני של כ-0.8 ק"מ מוליך ממגרש החנייה דרך שורת תצפיות על המפלים המרשימים האלה. נקודה מומלצת נוספת לעצירה היא Beryl Spring, אחד המעיינות החמים ביותר בפארק (91 מעלות צלזיוס, תשתדלו לא ליפול).
בדרך בין מדיסון לבין אותו זקן נרגן ומפורסם נפרס אגן הגייזרים Midway, ובו המעיין המפורסם ביותר בילוסטון - Grand Prismatic Spring. זהו המעיין החם הגדול ביותר בפארק, והשלישי בגודלו בעולם, והוא מזכיר באופן נפלא את צבעיה של קשת, כולל המובחנות העמוקה בין הצבעים השונים. כרגיל בפארק הזה, אף מילה כתובה לא תצליח לבטא את היופי והייחוד שנשקפים למטייל. מומלץ מאוד ללכת את המסלול המעגלי העובר באגן כולו (0.8 ק"מ, מישורי) ומגיע לבסוף למעיין, וגם ללכת במסלול חד כיווני (2.6 ק"מ, מישורי למדי) המגיע לתצפית נפלאה על המעיין.
אבל רגע, אי אפשר לסיים את הביקור בלי עוד גייזר המבעבע מן האדמה, ובדיוק בשביל זה יש את Great Fountain Geyser. הגייזר היפהפה הזה מתפרץ כל 9-15 שעות למשך שעה ולגובה ממוצע של כ-67 מטר (גם כאן - אפשר לבדוק זמנים מוערכים של ההתפרצות). שווה מאוד לבקר בו ולחזות בגרסה אחרת של "הזקן הנאמן", רק בלי המוני האנשים. בדרך הקצרה (Firehole Lake DR) המוליכה אליו מהכביש הראשי יש עוד נקודות עצירה מומלצות ושוות (ובייחוד Hot Lake). סיום הולם לפארק נהדר כל כך.
הפארק הלאומי גרנד טיטון כולל את הפסגות העיקריות ברכס טיטון, וכן את חלקיו הצפוניים של עמק Jackson Hole. אם ילוסטון הוא האח המגניב, הלא שגרתי והמוזר לפרקים אז גרנד טיטון הוא האח המהודר, היפה והמעונב. במובן הזה גרנד טיטון - שמורכב מהרים משוננים ומושלגים, עמקים מוריקים, אגמים בצבע כחול עמוק וחיות בר למכביר - משלים את הביקור בילוסטון והופך את הביקור הקולקטיבי הזה לחוויה בלתי נשכחת.
הפארק קטן יותר מילוסטון, ועל כן שיקולי בחירת מקום הלינה חשובים פחות. אני ממליץ בחום כן להתגורר בתוך תחומי הפארק (אנחנו לנו ב-Colter Bay Village והיה פשוט נהדר), אבל אם אתם לא מוצאים מקומות לינה בפארק אפשר בהחלט להתגורר בעיירה Jackson הממוקמת כעשר דקות נסיעה מהגבול הדרומי של הפארק.
אנחנו הגענו אל הפארק מצפון, ובמהרה הגענו לשתי תצפיות מפעימות שממחישות את שצפוי לנו כאן ביומיים הקרובים - הראשונה היא Oxbow Bend, שנראית כאילו היא לקוחה מתוך סיפור אגדות: דגים שוחים בנחל מפכה, אחו צהוב ירוק והרים מושלגים בקצה. והשנייה משקיפה לעבר Jackson Lake Dam: וקשה, באמת קשה, להבחין היכן הנוף והיכן השתקפותו במים הנקיים.
תצפית נפלאה נוספת מצריכה טיפוס קצר (ברכב, אל תדאגו) על הר Signal. למעשה אלה שתי תצפיות המצריכות, כל אחת, הליכה קצרה. הראשונה היא תצפית הפיסגה ממנה נשקף נוף מרהיב לעבר עמק ג'קסון הול, והשנייה היא Jackson Lake Overlook, ממנה נשקף נוף מהמם - ולדעתי אפילו מרשים יותר - של רכס ההרים והאגם שלמרגלותיו.
הפארק הוא גן עדן למסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. הנה המומלצים שבהם:
1. האגמים String, Jenny ו-Leigh: שורת מסלולים יפהפיים עוברים בצידם של האגמים היפהפיים והכחולים האלה, הנמצאים ממש למרגלות רכס ההרים. אנחנו - הורים צעירים לתינוק במנשא - בחרנו ללכת את הדרך המישורית המוליכה דרך String Lake ועד מחצית הדרך ל-Leigh Lake (כ-8 ק"מ, הלוך וחזור, אפשר כמובן לקצר), אבל האפשרויות הן באמת בלתי נדלות.
2. המסלול Taggart Lake Loop הוא אחד המסלולים הפופולאריים ביותר בפארק, בעיקר בגלל הגמול הנפלא הנשקף בתום הטיפוס (128 מ'). אורכו של המסלול הוא 6.1 ק"מ והוא מתאים לכל משפחה פעילה אך לא לעגלות.
3. המסלול Hidden Falls Trail הוא מסלול מעגלי ומאתגר באופן יחסי, באורך של כ-8 ק"מ ועם הפרשי גבהים של 180 מ'. המסלול מעניק שפע תצפיות מיוחדות לכיוון מזרח, ויכולת "להרגיש מקרוב" את הרכס.
בדרום הפארק ניצבות מספר בקתות יפהפיות שמהוות חלק מ"השורה המורמונית" (The Mormon Row). הנוף הפסטוראלי מספר בלי מילים את סיפור החלוציות של קבוצת מורמונים שהחליטה להתיישב בארץ הנידחת הזו בסוף המאה ה-19. המורמונים שהגיעו לכאן בחרו לגאול ולכבוש את הקרקע מול איתני הטבע ומול הילידים והמחישו - בכוונה או שלא - את הסיפור האמריקאי של הנהירה מערבה. אפשר לבקר אותה ואפשר לאהוב אותה, אבל אי אפשר להבין את ארה"ב של היום בלי להבין את האסטרטגיה לראות בהתרחבות מערבה את הייעוד האמריקאי האמיתי . הבתים הללו למרגלות נוף הקדומים האלה - מתמונות הנוף האיקוניות ביותר בארה"ב - הם עדות חיה לכך. בקתה, הר, וזה הכל.
אחת הדרכים המוצלחות ביותר לחוות את הפארק הלאומי הנפלא הזו הוא דרך הנסיעה בכביש הנופי הנפלא של השמורה - Teton Park Road, שאורכה 32 ק"מ. הדרך עוברת בנקודות תצפיות יפהפיות והמומלצות שבהן הן Jenny Lake Overlook, Teton Glacier Turnout ו-Windy Point Turnout. מזרחית לדרך הנופית של הפארק נפרס כביש מקביל - 191 - שגם ממנו נשקפים נופים מרהיבים של השמורה - תצפיות מומלצות במיוחד הן Snake River Overlook, Blacktail Ponds Overlook, Glacier View Turnout, ו-Elk Ranch Flats Turnout.
שנים חלמנו להגיע לאזור הזה, שקיבל בעינינו מעמד כמעט מיתי של קדושה. רף הציפיות שהצבנו מבלי משים יכול היה רק להתרסק על קרקע המציאות. אבל נדמה וישנם מקומות בעולם שלא נכנעים לתכתיב הקלאסי של ציפיות ומציאות. יש מקומות, מעטים אומנם, שבהם גם רף הציפיות הגבוה ביותר לא יוכל לעמוד בפני ססגוניות הטבע. יש פעמים שבהם ההגעה למקום מסוים רק מגדילה את ההתרשמות ממנו, ואת ההערכה העמוקה לאמנות החבויה בטבע. יש מקומות - כמו ילוסטון וגרנד טיטון - שלאחר ביקור בהם אתה מרגיש שלם יותר, כאילו השלמת דבר מה שחסר בך כל חייך. וזו, בעצם, התכלית של הכתיבה שלי - לגרום לכם ולכן להרגיש את אותה התחושה ולקבל את אותה ההשראה. הצלחתי? רק אתם יודעים.
コメント