כל מדינה מזמנת חוויה מסוג מיוחד, שקשה למצוא במדינה אחרת, אבל לעיתים נדירות המטייל מוצא את עצמו מול מדינה שיש בה הכל - יערות גשם, אגמים נפלאים, מרחבים ירוקים עד האופק, הרי געש עצבניים, ערים עתיקות, תרבות מיוחדת ואוכל מצוין. ולעיתים נדירות לא פחות כל הטוב הזה מתרכז במדינה לא גדולה במיוחד, עם תשתית תיירותית מעולה ברובה.
ברוכים הבאים לגוואטמלה!
מזג האוויר
העונות בגוואטמלה שונות מאלה שאתם מכירים בארץ הקודש, ומתמקדות בעונה יבשה (נובמבר עד אפריל) ועונה רטובה (מאי עד אוקטובר). הכלל המסורתי של המטייל הוא לנסות ולהגיע בעונה היבשה כדי להימנע מגשם, אבל אני דווקא רוצה לאתגר את ההנחה הזו. העונה הרטובה אכן רטובה, אבל מזג האוויר לרוב צפוי מאוד - בהיר מאוד בשעות הבוקר עם סיכוי טוב לגשם קצר אחר הצהריים. בצד השני - הירוק העז של גוואטמלה בעונה הגשומה הוא פשוט מהמם, והופך את כל החוויה לעשירה פי כמה; האפשרות לראות התפרצויות לבה בלילה היא טובה פי כמה; והראות בשעות הבוקר היא לרוב מצוינת.
חלוקה גיאוגרפית
גוואטמלה מחולקת בגסות לשני אזורים מרכזיים, ששונים אחד מהשני באופן די מהותי: דרום המדינה מתקדם ומפותח יותר, ובהתאמה תשתיות התיירות והתחבורה לא רעות בכלל ובמובנים רבים אפילו מפתיעות לטובה. צפון המדינה, לעומת זאת, שומר על אופי מסורתי יותר. אגב, במובנים רבים אני הופתעתי מכמה שגוואטמלה היא מדינה עם תשתית תיירותית מפותחת - אל תצפו לסטנדרט הודו או בוליביה.
תחבורה ציבורית
התחבורה הציבורית בגוואטמלה טובה למדי, ולפחות עבור תיירים מתבססת ברובה על מיניבוסים פרטיים ברמה סבירה (אך משתנה) אשר מוזמנים מהמלונות ומסוכנויות התיירות. גירסה אחרת, מקומית יותר, היא הצ'יקן באס (למה קוראים לזה כך? אתם יכולים לנחש). אנחנו זכינו לנסוע בו שלוש פעמים, וזו הייתה חוויה משעשעת להפליא - דמיינו את עצמכם במשאית מעוטרת בציורים שהתחזתה לאוטובוס; קליפים לטיניים בפול ווליום שלא היו עוברים מסך בעידן ה-Me Too; נהג אוטובוס צעקני ומוכר כרטיסים שצורח מחוץ לאוטובוס על היעד הבא. זה נשמע רע, אבל איכשהו השילוב הזה הרג אותנו מצחוק. ורגע של רצינות - השירות הזה יעיל למדי וזול מאוד.
אנטיגואה (Antigua)
הספרדים ידעו היטב מה הם עושים כשהחליטו למקם את עיר הבירה המקורית של גוואטמלה בעמק כל כך יפה וירוק, בינות לכמה וכה הרי געש. ואחרי שבחרו את המיקום, אין ספק שהם עשו עבודה נפלאה בבניית העיר - רחובות קולוניאליסטיים וצבעוניים בני קומה אחת הפרוסים שתי וערב, ולצידם כנסיות קתוליות מרשימות. אבל זו תהיה הערכה מצמצמת מאוד לתאר את אנטיגואה רק באמצעות המראה שלה - כי מה שבאמת הופך אותה ליעד כל כך אטרקטיבי הוא האופן השוקק שבו מתנהלים רחובותיה - בתי קפה ומסעדות מעולים בכל מקום, חנויות אינספור ווייב אמיתי של עיר שוקקת ומזמינה לתיירים.
מה לעשות באנטיגואה?
1. קודם כל, להיאבד ברחובות הציוריים ופשוט ללכת בלי הפסקה. אנטיגואה היא עיר קטנה למדי ואפשר בקלות רבה לתור אותה דרך הרגליים, וזה מומלץ במיוחד לאור העובדה שאנטיגואה מיוחדת לא בגלל אתר ספציפי, כי אם דווקא בגלל רצף המדרחובים שהופכים את העיר הזו לכל כך מדהימה.
2. גבעת הצלב (Cerro de La Cruz) - כדי להעריך באמת את העיר צריך לראות אותה מלמעלה, והגבעה הזו עושה חסד מיוחד עם העיר. הדרך אליה נוחה ונגישה לכל אדם, גם לשמנים שבינינו, ובסופה ממתין נוף מרשים על העיר, בצד דוכני ממכר שונים. מומלץ במיוחד להגיע לגבעה בשעות הבוקר, כשהראות אידיאלית.
3. כנסיית Convento la Recoleccion: כנסיה הרוסה בפאתיה המערביים של העיר. לא הרבה מבקרים במקום הזה, וחבל. מדובר במקום יפהפה ומומלץ במיוחד, גם לסיור אינטימי בין חורבות הכנסיה וגם לפיקניק נחמד במדשאה שמולה, ביחד עם המקומיים.
4. לאכול הרבה ולשתות הרבה: אנטיגואה היא גן עדן אסקפיסטי לכל אלה שאוהבים להערות אל גרונם מיני מזונות ומשקאות. בעיר יש אינספור מסעדות, בתי קפה ושוקולטיירים, וכל מה שאתם צריכים לעשות זה רק לבחור ולתכנן טרק שיאזן את כל הקלוריות שאתם עומדים להכניס אל גופכם. בכל מקרה, המומלצים שלי:
- בתי קפה: Fernando's Kaffee הוא בפירוש הקפה הטוב בעיר (ותאמינו לי, ניסיתי את רובם). הקפה, שמגיע ממטעים באזור העיר ונטחן במקום, הוא פשוט מעולה והאווירה נפלאה (פטיו מקסים שבו אורגת בת המקום מכינה בדים מקסימים ובעיקר - חתול הבית שיושב בדלפק). בית קפה מומלץ נוסף הוא Cafe Condesa שבפארק המרכזי בעיר.
- מסעדות: Luna del Miel הוא קרפריה ששמה נודע למרחוק, ובצדק. הקרפים - המתוקים והמלוחים - הם מצוינים והם תחנת חובה בעיר. מסעדות מעולות נוספות הן Hector's Bistro, מסעדת בשרים מעולה; ו-La Toscana, איטלקית מצוינת.
- אלכוהול: Antigua Brewery Company היא מבשלה שמלבד הבירות המצוינות שלה מארחת גם מסעדה ובר קוקטיילים מעולה. לחוויה מעט יותר בריטית פנו ל-Londoner's Pub.
5. שווקים: אנטיגואה ידועה בשווקים המרשימים שלה, שפעילים בעיקר בסוף השבוע. מלבד השוק המפורסם והתיירותי בכיכר המרכזית, שווה להציץ בשווקים המקומיים יותר מול כנסיית El Carmen ומול כנסיית Iglesia de la Merced - שם תוכלו לאכול כמו מקומיים ואולי גם לצאת עם מעיל של מקומיים.
הר הגעש פקאיה (Volcan Pacaya)
או איך פגשנו לבה בפעם הראשונה:
מאנטיגואה יצאנו לסיור של יום אחד להר הגעש פקאיה, שעדיין שוצף וקוצף לבה. הטיול כולל עלייה של כשעה וחצי בתוך ג'ונגל עם נופים נפלאים על הרי הגעש האחרים באזור. לקראת סיום העלייה משתנה הנוף והופך לכמעט חייזרי, עד ההגעה ללבה המתקשה בקרבת הלוע. כאן אפשר להסתכל על הנוף המשגע ולחמם מרשמלו שהבאתם מבעוד מועד. מומלץ מאוד!
הר הגעש אקטננגו (Volcan Acatenango):
הטרק להר הגעש אקטננגו הוא מסלול לא פשוט בן יומיים, שעיקרו טיפוס מפרך על ההר עד לפסגתו. ישאל את עצמו הקורא הסביר - למה להטריח את עצמי בעלייה הזו? ובכן, שתי סיבות מרכזיות:
- הפאקינג לבה שיוצאת מהר הגעש פואגו (Fuego): אקטננגו הוא המקום הטוב ביותר לראות את אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם. כמה פעיל? ובכן, כל שתי דקות ההר הזה עושה גרעפס גדול ומלא לבה, ומדי פעם ההר לא מתאפק ועושה גרעפס ענק. כמה ענק? ככה:
את המראה החד פעמי הזה אפשר לראות ממחנה הבסיס במהלך הלילה. כמובן - ככל שתהיה לכם סבלנות ולא תקפאו מקור - כך יגדלו סיכוייכם לצפות בהתפרצות משוגעת. בכל מקרה, דווקא העונה הרטובה היא העונה הטובה יותר לביקור בהר, בעיקר משום שהלילות מתנקים מעננים.
- התצפית מהפסגה: בשעות הלילה המאוחרות מתחילים בטיפוס מפרך בקור שקשה לתאר, אבל הנוף מהפסגה עם זריחתה של השמש הוא באמת יוצא דופן.
למרות שהמסלול לא פשוט, אני חושב שכל אדם בכושר סביר יכול לטרק אותו - ואפשר אפילו להקל את המסלול באמצעות פורטרים. בכל מקרה זה שווה כל שנייה של עלייה מאומצת ועבורנו זו הייתה אחת החוויות המדהימות שחווינו בימי חיינו. המלצת אלופים - תשקיעו בסוכנות מסודרת ורצינית, שתדע לתת לכם ציוד איכותי לשינה ולהליכה; לספק לכם אוכל טעים, ובעיקר לטפל בכם ברגעי משבר, אם אלה חלילה יקרו - אנחנו הלכנו על OX Expaditions שהיו פשוט מצוינים.
הטרק משלה לסן פדרו (From Xela to San Pedro):
"תראה אור, אני אוהבת אותך. אבל אני מתכננת בטיול הזה לנוח. תבחר בקפידה את הטרקים שאנחנו עושים". כך אמרה לי אשתי, באלה המילים. במהירות קפצתי על המציאה והבטחתי לה טרק נעים ונוח בן שלושה ימים, שלוקח את המטרק בנופים נפלאים של גוואטמלה הכפרית, מולדת המאיה. הטרק מתחיל בעיר שלה (Xela) כשאנחנו הזמנו אותו אונליין דרך סוכנות Quetzael Trekkers, עמותה חביבה שמפעילה את הטרק בסגנון של צופים - מתנדבים מארצות דוברות אנגלית מנהלים טרק בסגנון פלמ"חי משהו, הן בנוחות הלינה (או בהיעדרה) והן ברמה הבסיסית, איך לומר, של האוכל. עם זאת, הנופים המיוחדים והתרבות האותנטית של הכפריים מפצים על זה ובענק, וכלל הרווחים נתרמים.
המסלול הוא הזדמנות בלתי אמצעית להתוודע לתושביה המקוריים של גוואטמלה, הלא הם אנשי המאיה. המאיה היא התרבות העתיקה של מרכז אמריקה שקדמה לפלישה הספרדית, וצאצאיה עדיין מהווים את רוב אוכלוסיית המדינה. בכפרים שבהם עובר הטרק ניכר שהיעדר תשתיות התחבורה שימר את אורח החיים המקומי, ללא התערבות חיצונית של ממש. לכל אורך הטרק המקומיים הם שמארחים את המטיילים, והחוויה בכללותה היא נהדרת. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שהטרק אינו פשוט, וכולל כ-20 ק"מ הליכה בממוצע בכל יום תוך סחיבת הציוד שלכם.
הטרק מזמן בחובו כמה אטרקציות חביבות שמוסיפות להליכה הרפטטיבית (אך המקסימה) בנופיה של גוואטמלה, ובהן "סאונה" מקומית בלילה הראשון (אל תחמיצו!); גלידה מקומית באחד הכפרים; וגם גיחה לבית קלייה של קפה. אבל כל אלה מחווירים למול פסגת הטרק, שהיא הזריחה בלגונה אטיטלאן ביום האחרון. גם כאן (כן, זה דפוס בגוואטמלה. קמים מוקדם. כדאי להתרגל) קמים בשעות הלילה והולכים 45 דק' עד לנקודת התצפית, ושם מחכים עפוצים לזריחת השמש. ובסוף, היא מגיעה.
לסיכום - אני נהניתי מאוד מהטרק משום שהוא חשף אותי לגוואטמלה האחרת, זו שלא נמצאת במסלול השחוק של המטייל. זו גוואטמלה של כפרים חקלאיים ששמרו על מסורותיהם העתיקות כמעט ללא השפעה זרה (מסתבר שאפילו לכובשים הספרדים לא היה כוח להגיע עד אליהם), אבל זו גם גוואטמלה של אנשים פשוטים הגאים במורשתם ועדיין מנסים לקבל את החלק השווה במדינתם שלהם. כמו שאמר לי אחד המתנדבים - "הם צאצאי העם שחי כאן מאות בשנים, אבל איכשהו הם תמיד האחרונים בתור כשצריך לקבל משהו".
לגונה אטיטלאן (Lago Atitlan)
אין לי מושג אם יש גן עדן, אבל גרסה ארצית שלו מצאתי גם מצאתי. בטיולים שלי ברחבי העולם נתקלתי במקומות רבים שהיו מהממים ומיוחדים, אבל מעולם לא מצאתי מקום כזה. הרים ירוקים משתפלים לאגם כחול בגודל המתאים בדיוק כדי שיהיה מספיק גדול להתרשם ומספיק קטן כדי שיהיה אפשר ללכוד את כולו במבט העין. מסביב לאגם מנוקדים כפרים שסירות מחברות ביניהן, וכל העסק נראה כאילו צייר מוכשר במיוחד, עם דמיון פורה במיוחד, החליט לצייר את גן העדן. תעשו מה שתעשו בחייכם - אבל אתם חייבים להגיע לביקור בן מספר ימים במקום הנפלא הזה.
אנחנו בחרנו שלא לשהות בסן פדרו דה לגונה, שהיא העיירה הפופולארית ביותר באגם (ובהתאם, גם ההמונית ביותר), אלא דווקא להעביר את זמננו בין כפרים קטנים. החלטנו לישון בכפר Santa Cruz de la Laguna וזו הייתה חוויה מוצלחת ביותר - הכפר אותנטי, המלון היה מקסים ושקט (Casa Kaktus) ואפילו הזדמנו לאחת הארוחות הטובות שאכלנו בגוואטמלה (Cafe Sabor Cruceno). בכפר אין בדיוק אטרקציה מוגדרת, אבל ישיבה על המזח תספק לכם את אחד הנופים הנפלאים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אפשרות נוספת היא לעשות מסלול הליכה קצר בן 30 דקות המחבר בין הכפר לבין כפר אחר בשם Jaibalito, או לקחת קיאק (חוויה מומלצת ביותר!).
אני לא יודע להגיד לכם מה בדיוק עשינו בארבעת הימים ששהינו באגם, אבל אני כן יודע להגיד לכם מה היה המצב התודעתי שלנו שם - שלווה עמוקה, כזו שקשה למצוא בתוך אדרנלין היומיום. לעלות לגג של המלון, להשקיף על השקיעה ולהביט באגם השרוע מתחת לשני הרי געש זה באמת משהו שאני אקח איתי כל חיי. כשכן החלטנו לצאת מהכפר, זה היה לכפר אחר שנחשב ליפה מבין כפרי האגם - San Marcus la Laguna. הכפר אכן יפה מאוד ומלא במסעדות ובחנויות מכל הסוגים (וגם מסאג'ים!), אבל ההמלצה המרכזית שלי היא ללכת לשמורת Cerro Tzankujil שנמצאת ממש ליד הכפר. השמורה פשוט מהממת, ושם מצאנו את המקום הטוב, השקט והנקי ביותר להיכנס למים. ללא קשר - מהשמורה יש תצפיות נהדרות על האגם ועל ההרים.
מילה קטנה על התחבורה - סירות ציבוריות נעות ונדות בין הכפרים בסדר שנראה ברור לכאורה רק למקומיים. שעות הפעילות נתונות לשינויים ושווה להקשיב למקומיים אבל ככלל התכיפות גבוהה (כל 15-20 דקות). שתי אזהרות בטאבו:
1. סירות פרטיות רצות במקביל, ומציעות מחירים גבוהים הרבה יותר. אנחנו נתקלנו בבעל סירה שסיפר לנו בשכנוע רב למה אין יותר בשעה הזו סירות ציבוריות והדרך היחידה להגיע לכפר שלנו היא דרכו. אנחנו סמכנו על בעל המלון שלנו, ואכן סירה ציבורית הגיעה במהירות.
2. המחירים משתנים ומאוד לא ברורים. ככלל המאכערים של הסירות הציבוריות עשויים לנסות לעשות עליכם מס תיירים קטן, אבל לרוב זו לא תהיה הונאה בקנה מידה משמעותי. אם חשוב לכם - בדקו מראש מול מקומיים בכפר על המחיר הספציפי של הנסיעה שלכם.
סמוק שמפיי (Samuc Champey):
סמוק שמפיי הוא כנראה האתר המפורסם ביותר בגוואטמלה, והאמת שאפשר להבין - בכל זאת, לא בכל יום רואים בריכות בצבעים משגעים בתוך ג'ונגל עבות, והחוויה הכוללת של המקום היא חיובית מאוד. ובכל זאת, בצער רב, אני אאלץ להגיד כאן דעה לא כל כך פופולארית - בדיעבד לא היינו מגיעים למקום הבאמת יפה הזה. למה?
1. קודם כל, בגלל הנסיעות. כדי להגיע לסמוק שמפיי צריך לנסוע הלוך וחזור 10-12 שעות (תלוי מאיפה אתם מגיעים) בדרכים לא דרכים- רק בשביל האטרקציה הזו.
2. בגלל העיר - סמוק שמפיי נמצא ליד לנקין, שהיא עיר די מבאסת מכל הבחינות.
3. בגלל המזל - בסוף, נזדמנו ליום גשום למדי שהוסיף נופך של באסה לביקור. מעטים המקומות שהם בגדר הגעת חובה כשאתה נמצא בתא מטען של טנדר, מחזיק בקושי בידיות ונרטב עד לשד עצמותייך.
חשוב לי לדייק - מדובר בשמורה באמת יפה ביותר, והשחייה במים החמימים הייתה עבורנו חוויה מעולה. בנוסף, במסגרת הטיול (הקבוע בכל הסוכנויות) משלבים גם סיור מגניב ביותר במערה עם מים (לא המקום לקלסטרופובים). כשסיכמנו את הטיול, חשבנו לעצמנו שאם רק היה מדובר ביום טיול מאנטיגואה, הרי שזה היה הטיול המושלם. אבל, לצערנו, זה לא.
אם בכל זאת הזדמנתם למקום, אני ממליץ בחום להגיע למסעדה הביתית La Flamenca. האוכל שם טוב מאוד, אבל העניין המרכזי הוא בעלת המקום, במקור מספרד, שהסתמנה כמומחית חסרת תקנה לשוקולד ולפולי קקאו. "אתם מישראל? איזה יופי. אני מוכרת לישראל ולארה"ב את פולי הקקאו הזולים שלנו, ואת הטובים אני שומרת לאירופאים. אתם לא יודעים מה אתם מפספסים!" ואצה להכין לנו משקה קקאו (מהאלה שיגיעו לאירופאים) מתובלן היטב שהעמיד במבוכה את זיכרונותינו הטובים משוקולית של עלית. אגב, באזור לנקין אפשר לצאת לסיורים במטעי קקאו - אנחנו לא עשינו זאת מפאת קוצר הזמן.
טיקאל (Tikal):
ממש באמצע הג'ונגל נמצא השריד המפורסם ביותר מתרבות המאיה, ששלטה במרכז אמריקה במשך אלפי שנים, הלא היא טיקאל. טיקאל היא למעשה קומפלקס גדול מאוד של עתיקות מסוגים שונים, כשהנודעות הן כמובן הפירמידות. זהו ללא ספק אחד מהאתרים הארכיאולוגיים המרשימים ביותר בעולם, ובעיניי גם אחד המקומות המרשימים ביותר שהייתי בהם.
אנחנו החלטנו ללכת לסיור הזריחה, שמצריך רכישה מוקדמת בעיר פלורס (עוד עליה בהמשך). את ההליכה לנקודת התצפית עשינו בלילה המאוחר, והתמקמנו נרגשים לקראת הזריחה המפורסמת של טיקאל. בין לבין האזנו, בשקט, ליללות המוזרות של קופי האזור, שלמעשה נשמעות כמו שאגות של דינוזאור (ולא בכדי - השתמשו בקולותיהם לטובת הסרט "פארק היורה"), וחששנו קלות שמא ניאכל כאן. כשהאור החל לתת אותותיו עמדנו נרגשים, רק כדי לראות ערפל סמיך ועמוק שמנע מאיתנו לראות משהו. מסתבר שבמרבית השנה כך נראית הזריחה בטיקאל. עם זאת, למה בכל זאת הייתי ממליץ על סיור זריחה?
1. כי מהר מאוד מזג האוויר מתבהר ויש לכם את הזכות לטייל בעתיקות הנפלאות האלה לבדכם, ללא המון האנשים שעוד יגיע (והוא יגיע - מדובר באחד המקומות הפופולאריים במדינה).
2. כי החל משעות הבוקר המאוחרות (11:00 וצפונה) טיקאל הופכת לכבשן בלתי נסבל של חום אינסופי ולחות אינסופית.
ההליכה בתוך האתר היא פשוט נפלאה ומיוחדת - קשה להפריז בעוצמתה של החוויה הכפולה של השהות בצד פירמידות כל כך גדולות בנות אלפי שנים, והתצפית על ראשיהן המבצבצים מבין עצי הג'ונגל. חוויה מפעימה! אגב, המתבוננים היטב יוכלו לראות פירמידות נסתרות שעצי ושיחי הג'ונגל הצליחו, בחלוף השנים, להחביאן כמעט לחלוטין.
אז איך ממקסמים את החוויה בטיקאל?
1. לא לפספס כמה נקודות נפלאות - תצפיות המקדש הרביעי (תצפית הזריחה - שווה לחזור אליה כשמתבהר) ומונדו פרדידו; ושיטוט בעתיקות היפהפיות הנמצאות באקרופוליס נורטה, ליד הכיכר המרכזית - גם כאן יש תצפית מצוינת לעבר שתי הפירמידות הגדולות.
2. כאמור, לצאת בזריחה (ולא לשכוח לרכוש כרטיס יום קודם לכן בבנק Rural שבנקודה הזו).
3. להביא כובע, מים ומשקפי שמש. לא תאמינו כמה ההמלצה הזו תציל אתכם. וגם נשנושים לבוקר.
4. לשכור מדריך - העיר אסתטית מאוד גם כך , אבל בעיניי החוויה מועצמת עוד יותר עם מדריך שמכיר את התרבות וההיסטוריה של המאיה, שהישראלי הממוצע לא יודע דבר אודותיה.
פלורס (Flores):
פלורס היא למעשה נקודת היציאה לטיקאל ולרוב נוהגים להתייחס אליה כנקודת מעבר מכאן לשם. לפחות לדעתי - זו טעות. העיר, או יותר נכון החלק המקסים שלה הנמצא באי פלורס, היא פשוט תחנת חובה לעצירה קצרה. קודם כל - מדובר באזור יפהפה, מעין גרסה גוואטמלית של קובה (בניכוי המכוניות האמריקניות הישנות). בתים צבעוניים חד קומתיים, שקיעות מדהימות ומקומיים שמרוכזים בחצרות ובמרפסות הבתים, ללא לחץ של זמן. לכל זה מצטרף מצאי של מסעדות איכותיות במחירים סבירים (Achiote ו-La Villa Del Chef הן פשוט מעולות ומומלצות במיוחד), מלונות מקסימים וברי אלכוהול - והנה לכם מקום מנוחה מושלם. אני הייתי ממליץ להעביר בעיר לא פחות משני לילות, ולתור את סמטאותיה.
לפלורס ולטיקאל אפשר להגיע גם דרך היבשה (בנסיעה ארוכה ולא פשוטה מאזור אנטיגואה, אטיטלאן או לנקין) ואפשר בטיסה לא יקרה באופן יחסי (כ-100 דולר). אנחנו בחרנו בהלוך להגיע לכאן מלנקין ולחזור בטיסה, כדי לחסוך את רצף הנסיעות הבלתי נגמר. לשיקולכם, בהתאם לתקציבכם ולאיתנות שאתם מפגינים בדרכים.
אפילוג
חד משמעית - גוואטמלה מתבלטת כאחד מהיעדים התיירותיים המוצלחים ביותר שהייתי בהם, וכזו שמצליחה לעורר התרגשות ושמחה גם אצל הוותיק שבמטיילים. אולי זו הפשטות ושמחת החיים שובות הלב של תושביה, אולי זה האוכל, אולי זה באמת הנופים המהממים והמיוחדים שמשלבים כל כך טוב בין ישן וחדש, ובין אדם וטבע. ואולי זה אותו היתוך בין כל אלה שמצליח להפוך יעד מסוים לכזה שמדברים עליו בחיוך גם שנים אחר כך. נראה לי שזה בדיוק מה שיקרה לי עם גוואטמלה.
מפת המסלול:
מלונות מומלצים ופחות מומלצים:
1. אנטיגואה:
א. Barabara's boutique hostel: מלון פשוט מעולה, הטוב ביותר שהיינו בו באנטיגואה.
ב. Yellow House: הוסטל נעים וידידותי במיקום מצוין ועם ארוחת בוקר משובחת.
ג. Mi Casa En La Antigua: מלון בסיסי, לא מתוחזק ובעינינו לא מומלץ באנטיגואה.
2. לגונה אטיטלאן: Casa Kaktus האגדי והמומלץ עד מאוד!
3. לנקין: El Retiro הוא מקום בסיסי ביותר, אבל כך גם מרבית המלונות בלנקין. האווירה מגניבה והמיקום מצוין, אבל החדרים בסיסיים ואין מים חמים (למרות שהם מתעקשים שיש).
4. פלורס:
א. Don Canobio: הוסטל מצוין עם חדרים בסטנדרט גבוה ומרפסת משותפת מטורפת שמביטה אל השקיעה. במלון אין מזגן אלא מאווררים (וזה משמעותי - פלורס היא חמה ולחה).
ב. Casa Itzayana: מלון מצוין וידידותי מאוד עם מזגן.
המלצות, רבותיי, המלצות:
1. אובר (Uber) עובד מצוין באזור אנטיגואה ושלה - שווה ממש להשתמש בו.
2. עברתם בשלה (Xela)? אל תפספסו את המעיינות החמים המ-ע-ו-ל-י-ם Fuentes Georgina. אני ממליץ בחום ללכת לאזור המעיינות הנמוך (בתוספת תשלום צנועה, הליכה קצרה של 10 דק' ממגרש החנייה) - סיכוי טוב שתהיו שם לבד והמקום פשוט מהמם (6 בריכות בהפרשי חום משתנים).
3. בגוואטמלה יש קליטה סלולארית לא רעה בכלל - ממליץ לרכוש סים בשדה התעופה או, יותר טוב, באנטיגואה. זה אפקטיבי וזול.
4. לחובבי הקפה - עשו לעצמכם (ולי) טובה ותקנו קפה לבית. לחובבי השוקולד - אותו דבר.
5. הזמנתם נסיעה ארוכה? תתעקשו על מיניבוס איכותי עם מקום. זה ישתלם לכם, ויקטין את הסבירות שיעשו עליכם קופה.
