חיפוש
  • Or Horvitz

The wild West Highland Way

הוסט היילנד ויי, ה-WHW, הוא טרק פופולארי הנמתח לאורכו של אחד מחבלי הארץ היפים והמיוחדים באירופה - ההיילנדס שבצפון סקוטלנד. המסלול, שאורכו כ-152 ק"מ, עובר ברובו בטבע פראי במובן העמוק של המילה - בטרק הזה כמעט ולא רואים נקודות יישוב או שטחים חקלאיים, והעין מוצפת בנוף ייחודי - יערות עד עבותים; עשבייה לא מתורבתת העוטפת גבעות ועמקים עד האופק, ונחלים. אלוהים, כמה נחלים. הרבה שנים ה-WHW מופיע לי ברשימת הטרקים שצריך להיות בהם לפני שמתים ואכן, בזכות פרבר, חברי משכבר הימים ושותף ותיק למסעות, הצלחנו לתרגם את החלום לפרקטיקה ולצאת לדרך.

A stunning view from devil's stairway

נכון, בטרק הזה לא תמצאו (לרוב) פסגות הרים מושלגים, עמקים חקלאיים או כפרים ציוריים, ואין בו את תרבות המטיילים שנפוצה כל כך ב-TMB, בנפאל או בפרו. אדרבא - הטרק הזה מציע למטייל בו מפגש בוטה ובלתי אמצעי עם הטבע, כפי שהיה עשרות אלפי שנים. הטרק הזה מציע מה שטרקים מעטים בעולם יודעים להציע - את חווית השוטטות בארץ בראשית, יפהפייה וירוקה. בכלל, המיקום הצפוני של הטרק מזמן הזדמנות להתוודעות לתוואי נוף מאוד ייחודי ושונה, המאפיין מאוד מדינות באזורים האלה ומובחן מאוד מהנופים "הקלאסיים" של אירופה היבשתית.

A highland cattle

מלבד היופי הייחודי והמשובח של הטרק, יש לו ארבעה יתרונות מרכזיים נוספים - 1. הטרק פחות קשה מטרקים מפורסמים אחרים (AV1, TMB) משום שהוא עובר בנוף גבעי ולא הררי, ובגבהים נמוכים יחסית. באופן זה, הוא יכול להיות טרק נוח מאוד למטרקים מתחילים ופחות מנוסים, מבלי להתפשר על איכות הטבע והנוף.

2. הטרק נגיש מאוד מגלזגו (Glasgow), העיר הגדולה בסקוטלנד אליה מגיעות טיסות מכל אירופה. בנוסף, נקודת הסיום היא פורט וויליאם (Fort William), עיר כיפית וקטנה ממנה יש רכבת ישירה עד לגלזגו. באופן זה, למרות שאתם הולכים באזור מבודד ופראי - נקודות ההתחלה והסיום שלכם הן למעשה בלב הציביליזציה.

3. השמש שוקעת בחודשי הקיץ מאוד מאוחר (12 בלילה) וזורחת מאוד מוקדם (5 בבוקר). באופן זה, מתאפשר לכם יום הליכה רגוע, ללא לחץ, עם כמה עצירות ושבילי צד שתרצו. בנוסף, בטרק אין בקתות אלפיניות שמחייבות אותך להגיע עד שעה מסוימת לארוחת הערב, מה שמאפשר לכם מרחב זמן גדול עוד יותר.

4. הטרק מגוון מאוד, והולך והופך דרמטי יותר ככל שאתה מצפין בדרך. ככלל אצבע - כל יום שעובר הוא יפה יותר מקודמו.

From Kinlochleven to Fort William

כאמור, הדרך הנוחה ביותר להגעה לתחילת הטרק היא בטיסה לגלזגו. לגלזגו (נכון למועד כתיבת הפוסט) אין טיסה ישירה ועל כן נדרש לעשות קונקשן באירופה (יעדי קונקשן פופולאריים - אמסטרדם ולונדון). אפשר גם לנחות באדינבורו ולקחת רכבת לגלאזגו, אבל זו אופציה מעט פחות נוחה). טיפ של אלופים - אפשר להזמין בנפרד טיסה ליעד הביניים ומשם טיסה לגלזגו - לנו זה חסך כ-150 דולרים לכרטיס (הזמנו טיסות לואו קוסט הלוך ושוב לאמסטרדם, ומשם טיסת KLM הלוך ושוב לגלאזגו). הסיכון? כשאתה לא מזמין את כל הנסיעה בהזמנה אחת, החברה שמביאה אותך מתל אביב לאמסטרדם (למשל) לא ערבה לך לטיסת ההמשך מאמסטרדם ללונדון, משמע אם יש עיכוב או ביטול - אתה נדרש לשאת את ההוצאות בעצמך. מצד שני, אפשר לצמצם סיכונים באמצעות הארכת זמן הקונקשן או, אפילו, העברת יום ביעד הביניים (בייחוד אם הוא ערים מגניבות כמו אמסטרדם או לונדון). מכל מקום, עבורנו ההבדלים במחיר היו משמעותיים ושווים את הסיכון המחושב.

Every Scottish is a proud Scottish

נחתנו בגלזגו אחר הצהריים, ומשדה התעופה לקחנו מיד מונית לכפר בעל השם הבלתי אפשרי Milngavie (נהגה כמילנגיי, רק אלוהים והסקוטים יודעים למה יש הבדל כל כך גדול בין הכתב לבין ההגיה). כבר בנסיעה הקצרה בת חצי השעה התוודענו לתכונה הבולטת ביותר של הסקוטים - המבטא. יש אי שם כאלה הטוענים שזו אנגלית לכל דבר ועניין, אבל האמת שזה נשמע פשוט כמו דובר אנגלית שנעקרו ממנו השיניים. איכשהו מתרגלים. מכל מקום נהג המונית היה חביב מאוד ועסק בשני הנושאים האהובים ביותר לשיחה על סקוטים - מזג האוויר האפרורי והגשום המאפיין כל כך את המקום, והברחשים האימתניים העונים לשם Midges, הגאווה הלאומית של סקוטלנד. "הו, אתם עוד תשמעו עליהם", אמר נהג המונית. "הם יצורים חסרי מורא. המזל שלכם הוא שהם לא אוהבים גשם, רוח ושמש". הערכת נהג המונית התבררה כמדויקת, ואני אוסיף - זו חוויה לא נעימה, אבל לא כזו שצריכה לשנות לכם את תכנית הטיול. הקפידו לשים אלתוש (סקוטי, שיודע להתמודד עם מלכי הברחשים ולא עם החיקויים התפלים בארצנו שלנו) והשתדלו שלא לעצור בנקודות אפלות ומוצלות. אם כבודכם העצמי לא חשוב לכם - מוזמנים גם לשים כובע רשת. אנחנו (ומרבית המטיילים במקום) ויתרנו. מכל מקום, התמקמנו בדירה שלנו במילנגיי ונערכנו ליומו הראשון של הטרק, נרגשים.

From Kinlochleven to Fort William


מקטע ראשון - ממילנגיי (Milngavie) לדריימן (Drymen)

כ-19.5 ק"מ


התעוררנו ביומו הראשון של הטרק למזג אוויר סקוטי טיפוסי ואפרורי (השמועה אומרת שיש שתי עונות בסקוטלנד - חורף, ויוני) , שהוא הנורמה בחלק זה של העולם. לאחר הצטיידות קצרה במזון יצאנו לטרק, שמתחיל ממש מלב העיירה. היום הראשון של הטרק הוא יום "התנעה" שעובר בכפרים החקלאיים שמצפון מערב לגלזגו, והוא במובנים רבים שונה מאוד משאר הטרק. עם זאת, גם בחלק זה נהנינו מאוד מתוואי כפרי של גבעות ירוקות, אזורים חקלאיים, נופים נעימים, כבשים וכן, גם מזקקות וויסקי. בכלל, חובבי הוויסקי ימצאו בטרק גן עדן של ממש - הטרק משובץ במזקקות משובחות שמאפשרות גיחה קצרה מהשביל. אני מבין בוויסקי בערך כמו שאני מבין באופרה (לא מבין), אבל חבר טוב שבקיא בתחום המליץ בחום על מזקקת Ben Nevis שממוקמת בפורט וויליאם. המסלול בחלק זה של הטרק הוא מישורי ונוח למדי, ומאפשר הרגלה טובה לגוף לקראת הימים הבאים, שהם מאתגרים יותר. בשעות הצהריים המאוחרות הגענו לדריימן (ותודה לאירוניה הסקוטית שהחליטה לקרוא לאחד המקומות הגשומים בתבל על שם אנשים יבשים).

From Milngavie to Drymen

מקטע שני - מדריימן (Drymen) לרווארדנאן (Rowaedennan)

כ- 22.5 ק"מ


אם ביום הראשון נקלענו למזג אוויר אפרורי אך לא גשום, ביום השני אלי הגשם של סקוטלנד הרעימו גם עלינו. זה התחיל בטפטוף, אולם מהר מאוד הגיע לכדי מבול של גשם, שהגיע לשיאו בדיוק כשהגענו לאחת הנקודות המומלצות בטרק - קוניק היל (Conic Hill), שמספקת (אחרי כחצי שעת עלייה) תצפית מרשימה לכיוון אגם לומונד (Loch Lomond), לצידו נלך ביממה וחצי הקרובות. הרבה לא ראינו מהגבעה, אבל החוויה של הליכה בגשם הייתה מיסטית ומיוחדת (אני קצת משקר, כי בפועל זה היה מבאס וקר. ביום של ראות גרועה כמו שלנו הייתי ממליץ לעקוף את הגבעה ולהגיע ישירות לאגם). עם הירידה מהגבעה החלטנו לעצור לבית קפה נפלא בעיירה באלמהא (Balmaha) בשם Oak Tree כדי להמתין להפסקת הגשם. ואכן, הגשם הפסיק תוך זמן קצר ואנחנו התחלנו את המסע שלנו ביער גשם עבות לצידו של האגם. יש כאלה שטוענים שהמקטע הזה הוא חד גוני וארוך מדי, אבל לתחושתנו היה קסם ויופי בהליכה ביער אמיתי מהאגדות כשלצידנו אגם קלאסי בסקוטיותו (בסקוטלנד זה לא סתם אגמים, זה לוכים!). לאחר מספר שעות הליכה לאורך האגם הגענו לשלושת הבתים שהחליטו שהם יישוב עצמאי בשם Rowardennan. יום יפה מאוד שהפגיש אותנו לראשונה עם נופי היער והאגם של החלק הזה בטרק.


Loch Lomond

From Drymen to Rowardennan

מקטע שלישי - מרווראדנאן (Rowaedennan) לאינווררנן (Inverarnan)

כ- 22.5 ק"מ


היום השלישי מפזז את דרכו בין יער הגשם אליו התוודענו לפני יום, כשמדי פעם (זאת אומרת כל עשר דקות) אנחנו זוכים למפגש עם נחל זורם ומפכה. בכלל, האובססיה הישראלית לנחלים זורמים זוכה כאן למענה מושלם - ולפעמים נראה כאילו המסלול עובר דרך נחלים התחומים, מדי פעם, ביער. עבורנו, חווית ההליכה ביער הייתה נהדרת - העשביה הירוקה בעוצמה, מגוון העצים, קולות בעלי החיים, הנחלים, הפטריות, כשאת הכל מלווה לוך לומונד המקסים. בכל אופן, יום ההליכה הזה הוא ההזדמנות האחרונה ללכת בתוך יער הגשם הנפלא הזה כשהנוף משתנה בסיומו לרמות הפתוחות שהן ההיילנדס המפוארות של סקוטלנד - מראה שילווה אותנו עד לסיום הטרק.

From Rowardennan to Inverarnen

בתום יום ההליכה הגענו ליעדנו, ונערכנו לאכול את ארוחת הערב שלנו. זו גם ההזדמנות לספר על המגרעה המרכזית של הטרק - האוכל. בשונה מהקולינריה המשובחת בבקתות ההרים של האלפים או הפירנאים - כאן אין מנוס מאוכל פאבים פשוט ובסיסי, גם אם משביע (המבורגר, נקניקיות, ארוחות בוקר אנגליות. וזהו בערך). היתרון? את האוכל הבסיסי הזה מלווה כמעט תמיד בירה בכמויות ענק, כיאה לסקוטים. אנחנו, כשלעצמנו, מצאנו את עצמנו נוהגים כאחרוני האלכוהוליסטים, עם הקפדה יתרה על בירה בתום כל יום הליכה.

From Rowardennan to Inverarnen

מקטע רביעי - מאינורארנן (Inverarnan) לטינדרום (Tyndrum)

כ- 21.25 ק"מ


יום יחסית לא קשה ויפה מאוד, שנע כולו לאורך נחלים סקוטיים טיפוסיים (או בשמם הסקוטי, גלנים) כשמסביב הנופים היפים והירוקים של סקוטלנד המשובצים בכבשים ופרות עם כמות פרווה חריגה ביותר. בכלל המקטע הזה מהווה מעין מקטע ביניים בין היערות והכפרים החקלאיים שמדרום לנו, אל השממה הירוקה שמצפון לנו. גם כאן, בוראי השביל הקדישו מחשבה רבה כדי לגוון אותו ואכן, גם כאן - זו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה שאנחנו מלווים נחל זורם לאורך הטרק. בסיום יום ההליכה הגענו לעיירה שוקקת למדי בשם טינדרום, שבדיעבד אפשר להגדיר אותה כקצה הציביליזציה בטרק (לפחות עד נקודת הסיום בפורט וויליאם). זה הזמן שלכם ליהנות מקפה נורמאלי ומאוכל קצת יותר מגוון מזה שהיה לכם, ובוודאי מזה שיהיה לכם בימים הקרובים.

A (very hairy) Scottish sheep

From Inverarnen to Tyndrum

מקטע חמישי - מטינדרום (Tyndrum) לקינגהאוס (Kingshouse Hotel)

כ- 30 ק"מ


וואו. היופי של היום הזה עולה אך במעט על הקושי שלו, לנוכח המרחק הרב אותו גמענו. היום הזה הוא בעצם חשיפה בהילוך חמישי לסקוטלנד של הסיפורים - פראית, לא מיושבת, יפהפייה, ירוקה, גבעית. מצאנו את עצמנו הולכים באחד הטרקים המפורסמים בעולם כשאנחנו מרגישים כאילו אנחנו הראשונים שפורצים את הדרך - ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, הטבע הוא השולט והאדם משבץ את עצמו בנקודות ספציפיות, כמו נזהר מלהפריע. יוצא דופן.

From Tyndrum to Kingshouse

אחרי טיפוס קצר הגענו לתצפית נפלאה המשקיפה על אגם Tulla, ועצרנו להתבשמות קצרה מהנוף וממזג האוויר, שהשתפר באופן הדרגתי ככל שהתקדמנו במסלול. גם ממרחק של שנה אני עדיין זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כשהשקפנו על האגם היפהפה, על הדרך שעברנו (כ-13 ק"מ) ועל זו שעוד מצפה לנו (כ-17 ק"מ). לאחר ירידה קלה התיישבנו לעצירת צהריים באינרוראן (Inveroran), ומשם התחלנו את המקטע הפראי והנטוש ביותר בטרק, Rannoch Moor - כ-15 ק"מ של רמה ירוקה, כמעט ביצתית, מאופק עד אופק, שקשה לכמת את יופיה וייחודה - בייחוד במזג אוויר כמו זה שזכינו לנו. את השקט של הטבע הפריעו מדי פעם רק הצעקות שלי מכאב השפשפת, אבל הכל התעמעם לנוכח היופי שסבב אותנו. ללא ספק אחד החלקים היפים, הפראיים והמומלצים ביותר בטרק. חשוב מאוד להזמין מראש במקטע זה את מלון קינגסהאוס, שהיה סגור לשיפוצים בעת שטיילנו אבל נפתח מאז. בכל מקרה, אם נתקעתם, אפשר להזמין מקום ב-Glencoe Mountain Resort - מקום מאוד פשוט וצנוע, אבל האלטרנטיבה היחידה לקינגסהאוס (וזה על השביל).

A splendid lookout at Loch Tulla

From Tyndrum to Kingshouse

מקטע שישי - מקינגסהאוס (Kingshouse) לקינלוכלבן (Kinlochleven)

כ - 14.5 ק"מ


המקטע השישי הפגיש אותנו עם אחת העליות הקשות בטרק, בעלת השם הנינוח והמרגיע Devil’s Staircase, שעולה עד לנקודה הגבוהה ביותר בטרק (550 מ'). העלייה המפרכת באופן יחסי מתגמלת בנוף מרהיב ומיוחד של ההרים הסקוטיים, וכאן הם כבר בהחלט מתחילים להיראות כמו הרים ולא כמו גבעות נעימות ומוריקות. משם הדרך יורדת בנוחות עד לעיירה קינלוכלבן (ששמה הפך לקוריוז הטיול שלנו. נסו אתם להגיד את זה בלי להישמע מגוחכים...). לסיכום - מקטע יפהפה ומיוחד, שאמור להיות מוכר לחובבי ג'יימס בונד כמקום שבו צילמו את סצינות הסיום בסרט - Skyfall.

From Kingshouse to Kinlochleven

בקינלוכלבן, עיירה אפרורית ושוממת למדי, עשינו את מה שאנחנו עושים בכל לילה - מגיעים לפאב של הכפר, מזמינים בירה וצופים במונדיאל ששודר דאז. במקרה באותו הערב היה משחק של אנגליה, והסקוטים שנכחו במקום עודדו במלוא הגרון והבירה - את תוניסיה הקבוצה היריבה. ניכר שהמחלוקות הלאומיות חלחלו גם לספורט. מרוב מונדיאל גם שכחנו שאנחנו בערב האחרון לטרק, שהוא עבורי תמיד ערבוב לא ברור של שמחה על המרחק שגמענו עד כה, ועצב על כך ששגרת הטיול הרגלי תיקטע באבחה אחת, ואיתה החזרה מהחוויה המדיטטיבית של ההליכה בטבע אל העולם המוכר, הממתין לנו בבית.

From Kingshouse to Kinlochleven

מקטע שביעי - מקינלוכלבן (Kinlochleven) לפורט וויליאם (Fort William)

כ-24 ק"מ


התעוררנו לבוקר סקוטי שמשי ולא טיפוסי (האלים של הטרק החליטו להסביר לנו פנים ביומנו האחרון), והחלטנו לחרוג ממנהגנו ולחגוג את יום ההליכה האחרון בארוחת בוקר מלאה. היישר שמנו פעמינו לבר הקרוב למלון (כאמור, בתי קפה יש רק בדמיון) והזמנו ארוחת בוקר סקוטית. ובכן, מהי ארוחת בוקר סקוטית? הו, טוב ששאלתם. זו ארוחת בוקר אנגלית בתוספת האגיס (Haggis), שזו דרך יפה להגיד חלקי פנים טחונים וממולאים בקיבה. פרבר לא התבלבל וביקש מהברמן להוריד את ההאגיס מהארוחה. הברמן חש כאילו מדובר בבגידה ישירה במולדת. "אז מה סקוטי בארוחת הבוקר הזו אם אתה לא מזמין האגיס?". "תשמע, אני מבין, אבל מגעיל אותי רק לשמוע על זה", השיב פרבר. "טוב, אם כך אני רושם Non-Scottish Scottish breakfast for you". אני כשלעצמי, העזתי לאכול את הדבר הזה והאמת (ייתכן בשל שורשיי האשכנזיים) שזה היה לא רע בכלל. מכל מקום, אחרי כל הבריאות הזו התחלנו במסלול.

From Kinlochleven to Fort William

הדרך מתחילה בטיפוס תלול למדי ביער, במהלכו נפגשנו מחדש עם החיה הלאומית של סקוטלנד - המידג'ס. בשילוב של טמטום ותמימות החלטנו לעצור ביער, מבלי שנמרחנו באלתוש הסקוטי. אחרי 20 שניות הבנו שנהג המונית הבין דבר או שניים - ביער אין שמש או רוח, וגשם לא היה באותו זמן, משמע יש המון מידג'ס רעבים. אחרי רצף עקיצות הבנו שזה הזמן לברוח ולהמשיך בדרך. בכלל, תכננו את העצירות שלכם כך שיהיו במקומות פתוחים ככל הניתן - על מנת להפחית את הסיכון למתקפת מידג'ס.

From Kinlochleven to Fort William

היציאה מהיער מתפתלת על "הפס הגדול" (Lairigmor), שהיא אחת הנקודות המפורסמות והיפות בטרק - עמק פתוח למרחקים כשבמרכזו הריסות מבנים סקוטיים עתיקים. המקטע ממשיך בנוף פתוח ויפהפה בתוך עמקים מחורצים וגזעי עצים כרותים, כשלאחר מחצית הדרך מתגלה ההר הגבוה בבריטניה - בן נוויס (1344 מ', עליו ניתן לטפס ביום טיול נפרד). לאחר הליכה נוספת, חלקה שוב בתוך יער, מתחילה ירידה די שוברת רגליים לכיוון היעד הסופי - פורט וויליאם.

A glimpse towards Fort William, the final stage in the hike

בשלב הזה של הטרק השפשפת שלי (או כפי שקראנו לה אז, "השפשפת האגדית") כבר סבלה משפשפת, אבל כשאתה כה קרוב לסיום - שום דבר לא באמת מגביל אותך. כך, בהתרגשות, נכנסנו לפאתי העיר וראינו שלט המסיים על סיום הטרק. ממש כשהתחלנו לבצע את הצילום המסורתי הגיע הדיסקליימר - נכון, זו הייתה פעם נקודת הסיום של הטרק, אבל פרנסי העיר היו מספיק חכמים כדי להאריך את השביל עד למרכזה. וכך המשכנו ללכת, פרבר הגיבור ואני המשופשף, אלי הרחוב המרכזי של העיר. שדרה יפה ומלאה בחנויות (שלום לך, ציביליזציה!) כשלפתע, כדרכו של כל טרק, הגיע השלט המעיד על סיום. וגם כאן - התקשינו לעכל שהדרך בה הלכנו 152 ק"מ הגיעה כך פתאום לסיומה. אני, לפחות, קיוויתי שבפרבר יימצאו תעצומות הנפש שיאפשרו לו לסחוב אותי לסטראבקס. בכל זאת, מגיעה לנו איזו תמורה קטנה לאגרה. את הקפה שלנו שתינו עטורי ניצחון, כשידענו שסיימנו ללכת את אחד הטרקים היפים בתבל.

The Finish Line

לאחר מנוחה נדרשת, יצאנו בבוקר המחרת בנסיעת רכבת מפורט וויליאם חזרה לגלזגו. גם אחרי שהפכנו לוטרנים של הטרק, הנופים הנשקפים מנסיעת הרכבת הזו הם מדהימים, ומאפשרים שחזור של הדרך שהתחלנו לפני עידן ועידנים (שבעה ימים, בכל זאת), ממילנגיי. בהחלט דרך נהדרת לסיים את הטיול. גלזגו עצמה היא עיר מגניבה למדי, כשמרכזה (אזור קתדרלת גלזגו) משופע במסעדות טובות, ברים איכותיים וחנויות. המהדרין יבקרו במבשלת Wellpark, המייצרת את Tennent's Lager, הבירה הפופולארית ביותר בסקוטלנד. אני שמעתי המלצות על הנקרופוליס של גלזגו (וראיתי לכך גם אישושים בטריפאדוויזר), אבל לא הלכתי לשם בעצמי.

Rannoch Moor

אפילוג - או למה דווקא ה-WHW?


אתחיל בתשובה לשאלה הפופולרית ביותר ששואלים אותי - בעיניי ה-WHW לא נופל באיכותו מאף טרק אחר שעשיתי, ובמובנים רבים הוא מגוון ומיוחד ממרבית הטרקים שעולים לכם לראש. וזה, כי הוא מאפשר מפגש בלתי אמצעי עם הנוף הייחודי של סקוטלנד, כזה שלא פוגשים כל יום. את הנוף הזה אפשר לתאר רק במילה אחת באנגלית, Wilderness - אותה שממה יפהפייה, ירוקה, לא מיושבת, משובצת באינסוף עמקים (Glen), אגמים (Loch) והרים (Ben). לא סתם לכל המושגים האלה יש שם מיוחד בשפה הסקוטית, משום שהם באמת נראים ומרגישים בסקוטלנד אחרת, כמעט כאילו הם גרסה שונה של ההרים, האגמים והנחלים המוכרים לנו. ובדיוק בגללם - ה-WHW מפלס את דרכו בנוף שמעטים כמותו יש בעולם, בזאת ייחודו - ובדיוק בגלל זה אני כל כך ממליץ עליו, גם למטרקים שחושבים שראו כבר הכל.

Rannoch Moor

Approaching Kinlochleven

המלצות, רבותיי, המלצות:


1. הטרק מאוד נוח למטייל ובעיניי אין שום סיבה להיסחב עם מדריך קשיח. תמיד מומלץ לקחת מפה (אבל אפשר גם להסתדר בלי, השילוט מצוין) אבל הדרך הטובה ביותר היא להשתמש באתר המצוין של הטרק, שמספק למעשה את כל המידע הרלוונטי שצריך.

2. אפשר לעשות את כל הקניות המכינות שלכם לטרק (אוכל, אלתוש סקוטי, מים וכדומה) ב-Tesco Supermarket במילנגיי, מרחק הליכה מנקודת היציאה לטרק.

3. טיסות - פירטתי למעלה.

4. קולינאריה - כאמור, אוכל בארים פשוט ובסיסי. מתרגלים. אפשרויות מגוונות יותר (שלא בראשית או בסוף הטרק) אפשר למצוא ב-Tyndrum (אנחנו ממליצים בחום על Real Food Cafe שבעיירה), וזה גם מקום טוב להצטייד בציוד ובאוכל במחירים סבירים לקראת המשך הטרק וגם נקודת העצירה הטובה ביותר בטרק, אם חשקה נפשכם לעשות יום מנוחה.

5. קולינאריה 2 - מי מאיתנו לא משווע לפיצה אחרי 152 ק"מ של הליכה. אני ממליץ בחום על Romans Pizzeria and Bar שבגלזגו. מקום נהדר עם פיצה משובחת ובירות טובות.

Loch Lomond

6. מרבית הלילות בטרק עוברים במקומות מיושבים, בהם יש מצאי רחב (באופן יחסי לטרקים אחרים) של מקומות לינה. מכאן ששווה לבדוק אפשרויות בבוקינג או ב-AIRBNB. "צווארי בקבוק" מרכזיים בלינה הם - Kingshouse, Rowardennan, Inverarnan, Inveroran.

7. ליודעי לכת הייתי ממליץ לשמר את המתכונת של שבעה ימים שאנחנו בחרנו. לאלה שקצת חוששים הייתי ממליץ לפצל את המקטע בין טינדרום לקינגסהאוס ולעצור באינברוראן (15 ק"מ כל מקטע במקום 30 ק"מ ליום כולו).

8. צריכים לקצר? קודם כל, הייתי ממליץ שלא, כי בעיניי כל אחד מהמקטעים היה יפה ומומלץ, אבל אני מבין שלא לכולם יש את הזמן. במקרה הזה הייתי ממליץ לוותר על המקטע שבין מילנגיי לדריימן. אפשרות נוספת (ופחות מומלצת בעיניי) היא לקחת רכבת בין Crianlarich לבין Bridge of Orchy. אומנם מקרב אתכם צפונה, אבל אתם מפספסים מקטע נהדר.

9. גשם - מצב נתון בחלק זה של העולם. היערכו עם ציוד מתאים לגשם - גם עבורכם וגם עבור התיק שלכם.

From Tyndrum to Kingshouse

10. מקומות מומלצים (ופחות מומלצים) ללינה:

א. Milngavie (מילנגיי) - Self contained studio perfect for WHW walkers. מקום נהדר במרחק הליכה מנקודת ההתחלה בטרק - AirBnb.

ב. Drymen (דריימן) - shandonn farmhouse bnb. מקום מקסים בנוף נפלא, אבל מעט רחוק מהכפר (כעשר דקות הליכה) - Booking.

ג. Rowardennan (רווארדנאן) - Rowardennan SYHA Hostelling. הוסטל בסיסי, אבל במגבלות האפשרויות המוגבלות באזור סביר וזול למדי - Booking.

ד. Inverarnan (אינורארנן) - Drovers Inn. מלון היסטורי שקיים למעלה מ-300 שנים. האווירה במקום (גם במלון וגם במסעדה/פאב שלו) נהדרת ומומלצת מאוד - הזמנה מאתר המלון.

ה. Tyndrum (טינדרום) - Tyndrum By The Way. אכסניה בסיסית אך נעימה וזולה, לאלה שמעוניינים לחסוך כסף. הזמנה מאתר המלון.

ו. Kingshouse (קינגסהאוס) -Glencoe mountain Resort. באתר יש מעין בקתות הוביט מאוד ספרטניות ומקלחות בחוץ. אופציה בסיסית מאוד, ואין ספק שאם אפשר עדיף לישון ב-Kingshouse Hotel. הזמנה מאתר המלון.

ז. Kinlochleven (קינלוכלבן) - West Highland Lodge. אכסניה פשוטה ובסיסית מאוד (והמחיר בהתאם), ולדעתנו היה אפשר למצוא מקומות טובים יותר בעיר. את המפתח לוקחים ממקום אחר שאינו האכסניה (מפורט לכם לאחר ההזמנה) - אל תגיעו ישירות לכתובת שמופיעה לכם בגוגל מפות. Booking.

ח. Fort William (פורט וויליאם) - Locheil, Inverlochy. חדר בבית מקסים, ממוקם בפרבר מעט רחוק מהעיר (אבל אין שום בעיה להזמין מונית). מומלץ וזול. AirBnb.

ט. Glasgow (גלזגו) - Cosy room, easy 20 minute walk to the city center. חדר בבית במיקום מרכזי בגלזגו, עם מארחת מקסימה. מומלץ ביותר. AirBnb.

The path is wiser than the walker (certainly in this case)

1387 צפיות

travel blog בלוג טיולים אירופה דרום אפריקה יוון 

About Me

הבלוג הזה הוא למעשה שילוב של כל האהבות שלי -  טיולים, צילום וכתיבה. אני מקווה שתמצאו בו השראה לטיול הבא שלכם

 

Read More

 

Join My Mailing List