קרוב כל כך, רחוק כל כך: ביקור בהר הבית

שלוש פעמים ביקרתי בהר הבית. בשלוש הפעמים האלה אמא שלי, פולניה - יקית כהלכתה, התקשרה לצעוק עליי לאחר שראתה את התמונות - "השתגעת? אתה רוצה למות? אתה רוצה אולי להרוג אותי?". היא, ישראלית ילידת הארץ וחובבת טיולים, מעולם לא ביקרה בהר הבית וקישרה את המקום הזה דווקא למשהו אחר, שונה מאוד מתחום התיירות - פחד וסכנה.

ואכן, יש להודות במציאות. הר הבית הוא אחד המקומות הרגישים בישראל, הטעונה גם כך. אם ירושלים היא ערבוב כמעט בלתי אפשרי של דת, פוליטיקה ולאומיות - אז הר הבית הוא המקום שבו כל הדברים האלה מועצמים ומוקצנים. במקום אחד מתחרות דתות שונות על בעלות ועל שליטה מעל ומתחת לפני השטח, ומציאות כמעט ביזארית נגלית לבאים בשעריו - כניסות נפרדות לבני דתות שונות, נוכחות מאסיבית של שיטור בצד נוכחות של שומרים מוסלמים האחראים גם כן על המקום - הוקף, מגבלות חמורות למבקרים וכניסה כמעט מחתרתית לתיירים.

אבל המורכבות הזו מעמעמת אמת יסודית ופשוטה מאוד - זה בפירוש אחד המקומות היפים והמעניינים ביותר בעולם. המקום מרגיש ונראה כמו מקלט, העומד בסתירה כמעט מוחלטת לכל הרשמים של אלה שרק שמעו אודותיו אך טרם ביקרו בו. במידה מסוימת זו כמעט הפתעה של ממש לעמוד על ההבדל בין העיר העתיקה הרועשת והגועשת (שלא בימי הקורונה) לבין השקט של המתחם כולו, המופר לעיתים נדירות רק בשל ציוץ הציפורים ויללות החתולים. באופן אירוני, השלווה היא המאפיין הבסיסי ביותר של הר הבית בימות שגרה.

להר הבית קדושה דתית מרובת שכבות: ההר שימש כמקום משכנם של בתי המקדש הראשון והשני ולפיכך הוא המתחם הגיאוגרפי הקדוש ביותר ביהדות. לימים הכותל המערבי, קיר תמך של הר הבית, נתקדש והפך למקום התפילה החשוב ביותר בעולם היהודי, לנוכח המגבלות המושתות על חלק מהמאמינים הדתיים מפני כניסה להר הבית. עבור המוסלמים משמש המקום, וליתר דיוק מסגד אל אקצה בחלקו הדרומי, כמקום השלישי בחשיבותו לדת האסלאם (לאחר מכה ומדינה בחצי האי ערב), וזאת משום שעל פי המסורת המוסלמית הר הבית הוא הנקודה שבה מוחמד השלים את מסעו הלילי והמכושף, אותו החל במכה.

כיום מתחם הר הבית הוא למעשה מתחם המשמש לתפילת מוסלמים, והביקור בו הוא ביקור סביב פסגות של אדריכלות אסלאמית יוצאת מגדר הרגיל - תוצאה של ההיסטוריה העשירה של הנוכחות המוסלמית בירושלים, כמו גם החשיבות הדתית שיוחסה לירושלים על ידם. מטבע הדברים, הביקור לא יכול לכלול את ההיסטוריה היהודית, משום שזו נסתרת מן העין ולא נגלית למבקרים כיום במתחם. מכל מקום, בעיניי אין ספק שהר הבית הוא תחנת חובה לכל אדם סקרן וחובב אסתטיקה.

פרטים כלליים

1. הר הבית פתוח למבקרים ללא תשלום בימים ראשון עד חמישי (בשעון הקיץ שעות הכניסה הן 07:30-11:00 ו-13:30 עד 14:30 ובשעון החורף שעות הכניסה הן 07:00-10:30 ו-12:30-13:30). בסופי השבוע הכניסה אסורה (יום שישי הוא יום התפילה של המוסלמים).

2. הכניסה למתחם הר הבית נעשית דרך שער המוגרבים. הדרך המהירה ביותר להגיע למקום היא להיכנס לעיר העתיקה דרך שער האשפות. הכניסה להר הבית נמצאת, חבויה, ממש מימין לכניסה הגרנדיוזית אל הכותל.

3. למתחם נדרש להיכנס בלבוש "צנוע" (נשים - בגדים ארוכים. גברים - ללא גופיות, מכנס עד הקרסול, ניתן להגיע עם סנדלים). חל איסור על הכנסת חפצי קודש יהודיים (האמינו לי - בודקים. במהלך אחד הביקורים נמצא בתיקו של חבר שלי ספר תפילה מאזכרה שנכח בה, ואך בקושי רב הצלחנו להתחמק מהחקירה הצולבת של השוטרים).

4. הכניסה למסגד אלאקצה ולכיפת הסלע אסורה למבקרים. בשאר המתחם אין כל מגבלת תנועה.

את הדרך להר הבית עושים כאמור דרך שער המוגרבים, המצוי בחלקו הדרום - מערבי של מתחם הר הבית. השער קרוי על שם שכונת המוגרבים, שהייתה צמודה בעבר אל הכותל המערבי ונהרסה לאחר מלחמת ששת הימים. עם הכניסה להר אפשר להתרשם כבר בהתחלה ממסגד אלאקצה, הגדול שבמסגדי ישראל וכנראה המרשים מכולם. המסגד הוקם עשרות שנים לאחר מותו של מוחמד, ועבר שיפוצים שונים עד שהגיע לגרסתו הנוכחית. למסגד אומנם לא ניתן להיכנס, אבל מעיטורי הכניסה היפהפיים שלו ומהכיפה הכסופה שלו אפשר בהחלט להתרשם גם מבחוץ.

בחלקו הדרום - מערבי של מתחם הר הבית מצויה הרחבה המרשימה של מוזיאון האסלאם, המציג את התרבות והמורשת האסלאמית, בצד ממצאים ארכיאולוגיים מהר הבית (בשלוש הפעמים שביקרתי בהר הבית הוא היה סגור, ולא הצלחתי לעמוד על שעות הפתיחה שלו). ברחבה ניתן להתרשם מראשי עמודים מעוטרים ועתיקים מתקופות שונות שנמצאו במתחם הר הבית.

לאחר ההתרשמות מהחלק הדרומי הגיע הזמן לשים פעמינו אל החלק הגבוה יותר, של מתחם כיפת הסלע. הדרך לשם עוברת דרך "הכוס", מתקן רחצה מהתקופה הממלוכית שפעיל עד ימינו וממחיש את החשיבות שייחסו השליטים המוסלמיים למתקני מים ולברזיות במקום כל כך צחיח (דוגמאות נוספות לכך ניתן לראות בבריכת הסולטן ובסביל ביפו). לימים מתקן המים שופץ והורחב משמעותית במהלך השלטון הירדני, אך מתקן הרחצה הנאה נותר על כנו.

גרם של מדרגות ומקשת יפהפה מוליך את המטייל המשתאה אל המתחם של כיפת הסלע. זוהי ללא ספק גולת הכותרת של הביקור באתר, ולא בכדי - המראה של כיפת הסלע היפהפייה מקרוב מעורר גם בציניקנים הגדולים ביותר תחושת השתאות מפסגת היופי והאסתטיקה שהאנושות יודעת ליצור. אריחי קרמיקה כחולים ויפהפייה מעטרים את המבנה וכיפה מוזהבת (וחדשה למדי) מעטרת את ראשו והופכת אותו למבנה המוכר ביותר בירושלים. כיפת הסלע היא אינה מסגד אלא מעין כיסוי מסוגנן במיוחד לאבן ענקית המצויה במרכזו - זוהי אבן השתייה, שעל פי מסורות יהודיות היא הסלע ממנה נברא העולם ובה התבצעה עקידתו של יצחק, ועל פי מסורות מוסלמיות ממנה עלה מוחמד במסעו הלילי השמיימה. מכל מקום, התוצאה פשוט מרהיבה, והחוויה מתעצמת עוד יותר לנוכח ההבנה שזהו מבנה שנשתמר, פחות או יותר בתצורתו המקורית, מהמאה ה-7 לספירה. הטאג' מאהל הישראלי, אם תרצו.

בצמוד לכיפת הסלע עומד מבנה נוסף, שנראה כמו האח הצעיר שלה - עד כדי כך שיש המזהים אותו עם אבטיפוס לכיפת הסלע עצמה - זוהי כיפת השלשלת. מדובר בכיפה מרשימה (כסופה ולא מוזהבת) ודומה בצורתה לכיפת הסלע שמצידה המערבי, אך בשונה ממנה - לא בדיוק ברור לשם מה נבנתה. בעיניי, הקרבה הפיזית של שני המבנים הדומים כל כך יוצרת מחזה מרשים ביותר, שממחיש את המחשבה הרבה שניתנה בתכנון האדריכלי של המתחם כולו.

ההשתאות המוצדקת מכיפת הסלע ומכיפת השלשלת מסנוורת, וחבל, נקודת תצפית יפה במיוחד, המנצלת את המתחם המישורי והריק ממבנים של הר הבית. מבט מערבה, מיד לאחר העלייה בגרם המדרגות המוליך לכיפת הסלע, יאפשר להתבונן בחלקו המערבי של הר הבית ובצריחיו של הרובע הנוצרי, הנגלים למרחוק - כנסיית הגואל, מנזר סן סלבדור וכנסיית הקבר.

בחלקו המזרחי של מתחם כיפת הסלע ניתן להבחין במקשת יפהפה נוסף המוליך אל שער הרחמים, החסום כעת. השער הוא למעשה שני פתחים ("שער התשובה" הוא הפתח הצפוני ו"שער הרחמים" הוא הפתח הדרומי) החסומים כיום בלבנים. זהו השער היחיד שמוליך ישירות להר הבית, והוא נושא בחובו מיתולוגיות רבות, כיאה לירושלים וכיאה להר הבית - לפי המסורת היהודית זהו השער ממנו ייכנס המשיח לירושלים, ולפי המסורת הנוצרית זהו השער שדרכו נכנס ישו לירושלים במהלך מסע הייסורים לצליבתו. אפשר להניח שאטימתו של השער רק העצימה את המסתורין סביבו.

זו הזדמנות מצוינת להקיף את כיפת הסלע ולהתרשם מגודלה יוצא הדופן, כמו גם להסתכל לעבר גבולו הצפוני של הר הבית, הגובל ברובע המוסלמי. בנקודה זו אפשר להתרשם ממסגד בני ע'ואנימה הנמצא בחלקו הצפון מערבי של הר הבית, ומעוטר בצריח מרשים. ממערב לכיפת הסלע נמצאת כיפת העלייה, הייחודית בנופו של הר הבית משום שזהו כנראה מבנה צלבני מהמאה ה-12 (בשונה משאר מבני הר הבית, שנבנו כנראה בתקופות מוסלמיות) - ולראייה כותרות העמודים שלו, המאפיינות סגנונות בנייה מתקופה זו. לימים הוסיפו גומחת תפילה במבנה, הפונה למכה, וייחסו לו את הנקודה שבה התפלל מוחמד לפני עלייתו השמיימה.

בגבולו המערבי של הר הבית ישנה אכסדרת עמודים מרשימה, שתוחמת למעשה את הר הבית מהעיר העתיקה. בצמוד אליה מצויים קברים של דמויות של נכבדים אסלאמיים, ובהם בני משפחת אלחוסייני. מעניין לציין שהמוסלמים נמנעו לאורך השנים מלקבור את מתיהם בתוך מתחם הר הבית וכך גם במקרה זה - גם אם אתה נכבד מוסלמי, אינך זכאי להיקבר בתוך מתחם הר הבית אלא רק בצמוד אליו. הליכה קצרה לאורך חלקו המערבי של מתחם הר הבית מאפשרת להתבונן במבנים מרשימים נוספים, המשלימים את התמונה למבקר בהם. מכאן גם מתאפשרות מספר יציאות נוחות לאזור הרובע המוסלמי והכותל המערבי - כן, אך טבעי שבמקום מוזר כמו הר הבית הכניסה למבקרים מותרת רק משער אחד אך היציאה מותרת מכל אחד משעריו.

אפשר להכביר במילים על הקושי שבביקור בהר הבית - ההיסטוריה היהודית חבויה בו, ישנן מגבלות לא פשוטות על הטיול בו (ובראשן מניעת הכניסה לכיפת הסלע ולמסגד אלאקצה) ולכל הביקור מתלווה הרושם שאין הרבה מקומות רגישים ממנו. ובכל זאת, מי שישים את כל אלה מאחוריו ויגיע בלב שלם ובנפש חפצה לביקור במקום הזה, ימצא תצוגת תכלית מופתית של אדריכלות אסלאמית, היסטוריה מרתקת בת אלפי שנים, מסתורין וקדושה, ושקט. כן, האירוניה ההיסטורית הפכה את המקום הזה למקום מפלט של שקט ושלווה בירושלים המודרנית, הפקוקה והרועשת. אל תיתנו לסטיגמה להכריע - הר הבית הוא יעד חובה לכל ישראלי סקרן.

הכותב השתתף בסיור בהר הבית בהדרכת עפרה רגב מטעם מוזיאון מגדל דוד. במהלך חודש אוגוסט יתקיימו סיורים נוספים להר הבית - ההרשמה דרך אתר מוזיאון מגדל דוד.