הפיצול של הפוסט על דרום אפריקה אומנם מתרחש בעולם הויראלי, אבל הוא מבטא אמת עמוקה - דרום אפריקה היא מדינה גדולה. גדולה מאוד. מרחביה פרושים עד האופק, והמרחקים שנדרש לגמוע כדי להגיע מנקודה אחת לאחרת הם, לעיתים, משמעותיים מאוד. בכלל, יש בדרום אפריקה משהו שמזכיר מאוד את החוויה האמריקנית של הנסיעה בכבישים האינסופיים, המתפתלים בין חוות חקלאיות ומסעדות בצידי הדרך. ובאמת, גם האירופאים שהגיעו לכאן ראו בדרום אפריקה, על אוצרותיה הטבעיים, כמרחב האידיאלי לממש את חלומם. וכן, גם כאן מימוש החלום היה במחיר של עוול מתמשך לאוכלוסיה המקומית.
המדבר הדרום אפריקני - Little Karu
נתיב הגנים הוא אחד מהמקומות המפורסמים ביותר לתייר הישראלי בדרום אפריקה, ואנחנו בהחלט תכננו לטייל בו כשהגענו לעיר ג'ורג' (הקרויה על שם המלך ג'ורג' השלישי, שמעולם לא ביקר בה וספק גדול אם ידע שהמקום בכלל קיים). אבל לפני כן, חיפשנו לעשות גיחה קצרה אל "מעבר להרים" (ליטרלי, רכס הרים מלווה חלק גדול מאזור הכף הדרומי של המדינה) ואל המדבר הדרום אפריקני, ובשמו הרשמי של האזור - Little Karu. את הגיחה הקצרה הזו עשינו ב-Oudtshoorn, שהייתה בעבר מרכז היענים הגדול בעולם (כן, שמעתם נכון). זה עשוי להיות קוריוז, וזה אכן קוריוז, אבל מסתבר שהבהלה ליענים בראשית המאה ה-20 הייתה שנייה רק לבהלה לזהב, ועשתה הרבה מאוד אנשים עשירים. היום נשאר מעט מאוד מהזוהר הזה, אבל המקום נותר עדיין מומלץ כיום טיול מעגלי מג'ורג' - בעיקר בגלל מעברי ההרים הנפלאים (Swartberg Pass ו-Quteniqua Pass מומלצים מאוד), הנוף המדברי המיוחד ולקרניבורים שבינינו - ההזדמנות לאכול בשר יען (לא רע, מעין הכלאה של פרה ותרנגולת). אופציות נוספות באזור הן לבקר בחוות היענים שנותרו באזור (תיירותי אבל מעניין, הנה אחת מומלצת שביקרנו בה), ולהציץ בסוריקטות (טימון!) מתעוררות בזריחה (אנחנו לא עשינו, אבל שמענו המלצות חמות).
נתיב הגנים - The Garden Route
הרבה גנים אין כאן, אבל מפגשים יוצאי דופן בין אדמה למים יש כאן, והמון מהם. בעיניי, נתיב הגנים הוא בהחלט אחד המקומות היפים בעולם לראות את המפגש בין שאון האוקייאנוס לבין היבשה, במקרה הזה - הירוקה, הג'ונגלית לפרקים, של המקום. כל אחת מהנקודות בה עצרנו עונה, לכאורה, על ההגדרה הזו, אבל כל אחת מהן הייתה שונה בדרכה -
1. ווילדרנס (Wilderness) - הנה לנו מקום שמתכתב במדויק עם שמו. חוף חולי ושליו, שסיפק לנו חוויה בלתי נשכחת של שקיעה.
2. נסניה (Knysna) - עיירה נפלאה לחופו של מפרץ נפלא לא פחות הנושא את אותו שם. בימים כתיקונם אני לא נוהג להטיף למטיילים, אבל אני אחרוג כאן ממנהגי ואפציר שתעשו לעצמכם טובה ותגיעו לנקודת התצפית הנפלאה שבסוגריים (View Point Eastren Knysna Head). אחרי שתודו לי, אתם מוזמנים לשבת ולשתות משהו (או לאכול) ב- East Head Cafe, שמשקיף מגובה האוקייאנוס על המפרץ.
3. נייצ'ר ואלי (Nature's Vaelley)- לא, אין קשר לחטיף המפורסם. כן. בדקנו (בכלל, יש להם איזה קטע עם שמות מוזרים, שם בכף הדרומי). מה שכן ראינו הוא לשון ים שחודרת ליבשה ומספקת, ביחד עם החול והשמיים, תצוגת תכלית קרקסית ומדליקה של הטבע.
4. הפארק הלאומי ציציקאמה (Tsitsikama) - ג'ונגל אמיתי לחופי האוקייאנוס. קשה לתאר במילים את פיסת האלוהים הזו אבל בחייאת, פשוט תגיעו. לחובבי ההליכה הייתי ממליץ לשלב בין המסלול לגשר התלוי (The Mouth Trail, המפורסם ביותר בפארק, כ-2 ק"מ של הליכה הלוך וחזר) לבין המסלול אל המפל (The Waterfall Trail, כ-6.5 ק"מ הלוך וחזור של הליכה נפלאה בנקודת המפגש המדויקת שבין האוקייאנוס לבין הג'ונגל. לא להחמיץ). שני המסלולים הם מישוריים למדי וקלים באופן יחסי.
נתיב הגנים מאפשר, בזכות תשתיות התיירות המצוינות של דרום אפריקה, התבוננות יוצאת דופן בפלאי הטבע, וזו עבורי תמיד חוויה מזככת, ורגשית לחלוטין. בכל חיי אני רודף אחר המפגשים האלה, שתמיד משאירים אותי פעור פה, מאושר על ההזדמנות שנקרתה בדרכי לצפות בעוד השתעשעות של הטבע ומלא מוטיבציה לחפש אחר המקום הבא שיאפשר לי לחוש את אותה התחושה. במידה רבה, זו הסיבה המרכזית שבגינה אני כותב את הבלוג הזה - המחשבה המגלומנית שאולי הבלוג הזה יאפשר לעוד כמה אנשים לחוש את אותה התחושה.
ביקור ב-Township המושמץ
את הדרך בחלקה הדרומי של דרום אפריקה סיימנו בפורט אליזבת' (Port Elisabeth, שלמרבה הפלא אינה קרויה אחר נצר לממלכה הבריטית כי אם אחר אשתו של המושל הראשון של המחוז. אתם יודעים, נפוטיזם), שם המתנו לטיסה. פורט אליזבת' היא עיר סתמית למדי, אך היא ניחנת במה שיש בכל עיר בדרום אפריקה - Townships, אותם פרברים שחורים. ניצלנו את הזמן שנותר עד לטיסה כדי לערוך בהם ביקור במסגרת סיור די יקר עם מדריך שלא תרם הרבה, אך אפשר לנו ללכת ולנסוע במקומות בהם לא היינו מעיזים לדרוך אילולא כן. הטאונשיפ הרגיש לנו כמו אנומליה - דלות ומסכנות ולכלוך באזור שהרגיש לנו דווקא עשיר, מפואר ומתקדם (אירונית, יהיה מדויק יותר להגיד שדווקא המקומות אליהם מגיעים תיירים בדרום אפריקה הם האנומליה). אבל ראינו גם תושבים שמחים שחיים את חייהם למרות הקשיים - במטבחים המשותפים לכמה משפחות, בסלוני השיער במכולות (אלוהים, כמו סלוני שיער יכולים להיות בקילומטר רבוע?), בחצרות, ובגרפיטי. וכן (סיבה לאופטימיות), מסתבר ששחורים רבים אינם רוצים כלל לעזוב את הטאונשיפ (אליו נדחקו בכוח משטר האפרטהייד) משום שאיכשהו, מתוך העוול הגדול, נוצרה קהילתיות אמיתית. סמלי שאת החוויה הנהנתנית שלנו בדרומה של דרום אפריקה סיימנו, למרות הכל, בהצצה אל החיים האמיתיים של רוב רובם של התושבים במדינה.
קניון נהר בלייד - Blyde River Canyon
לאחר טיסה קצרה בת שעה הגענו ליוהנסבורג, שכרנו רכב והתחלנו במסע הארוך שלנו אל הפארק הלאומי קרוגר. לאחר נסיעה ארוכה של כמעט חמש שעות הגענו לחראסקופ (Graskop), משם יוצאת דרך נופית לעבר קניון נהר בלייד. בכל מלון בעיירה תוכלו למצוא עלון תיירותי עם נקודות העצירה אבל היי, בשביל מה אני פה? אנחנו אהבנו את מפלי ברלין, את Bourke's Luck Poholes (נחל בזלתי עם מים צלולים בנוף מדברי שמזכיר קצת את רמת הגולן פה אצלנו) ואת שתי התצפיות על הקניון (The Upper Lookout, The Three Rondavels View Point, הראות לא הייתה מן המשובחות אך בכל זאת היה יפה מאוד). את יום הטיול שלנו באזור סיימנו במסעדה טובה על המצוק, וחשנו כי זה אפריטיף הולם של אפריקה האמיתית בטרם נגיע ליהלום שבכתר, קרוגר.
הפארק הלאומי קרוגר - Kruger National Park
קשה למצוא מילים שיהלמו את ההוד וההדר שמאפיינים את קרוגר. האמת היא שלא ציפיתי לשפע החיות האקזוטיות שמלוות אותך מכל פינה, חיות את חייהן ומתעלמות (לרוב) לחלוטין ממך, האורח שבא על רכב לבקרן. לא האמנתי שלאחר כמה שעות אני אגיב באופן שגרתי לחלוטין למראה חטוף של זברה, ג'ירפה או גנו.
בארבעת הימים שהיינו בפארק התלווינו לקבוצת אריות בציד, ראינו פילים משתעשעים במים, פגשנו קרנפים שישנו מספר מטרים מהכביש, הבטנו בחבורת קופים ונשרים נתלים על עץ (אחד, רק אללה יודע איך הוא החזיק שם את כולם), השתאינו נוכח המראה של עדר בן אלפי בפאלו החוצה את הנחל, הופתענו מתנין שהגיח אל הכביש, התרגשנו ממשפחת צבועים שהתנהגו קצת כמו בני אדם (ההורים עייפים, הילד מנסה להעיר אותם בלי הפסקה), חזינו בחזירי יבלות (פומבה) מכתתים רגליהם בשמחה, התרגזנו מתוכי ביזארי (זאזו!) שניסה לגנוב את ארוחת הבוקר שלנו, החטפנו מפגש עם ינשוף לילי והתרגשנו מהמפגש עם עשרות גורי אריות (סימבה!) מנמנמים על הכביש עם אימותיהם- וכל זה הוא רק פרומיל אחד ממה שמציע קרוגר.
נכון, כבר ראיתי את החיות האלה בערוצי הטבע בטלוויזיה. אבל אי אפשר שלא להתרגש מהמפגש הבלתי אמצעי עם היצורים הנפלאים האלה, שלשם שינוי יכולים לחיות את חייהם בטבע הפתוח - כשדווקא בני האדם הם שכלואים בתוך הרכב או בתוך אתרי הלינה. אחרי הכל, ותסלחו לי על הקלישאה, קרוגר מתנהג כמו מחזה חדש, בכל יום, כשהקהל נאסף אליו בבוקר ולא יודע עד תחילתו מהי העלילה. וזה נפלא ומקסים. בסוף הפוסט תוכלו לראות טיפים של אלופים לטיול בקרוגר.
והשקיעות. אלליי, השקיעות. בכל 29 שנות חיי על האדמה מעולם לא נתקלתי בשקיעות כאלה. קרוגר הוא באמת ובתמים חוויה של פעם בחיים.
הרי הדרקון - Drakensberg
מקרוגר התחלנו בנסיעה ארוכה בת שבע שעות (גדולה, המדינה הזו. כבר אמרנו?) לעבר הרי הדרקון (Drakensberg), רכס ההרים התוחם בין דרום אפריקה לבין ממלכת לסוטו. הדראקנסברג נמצאים, לרוב, מחוץ למסלול הרגיל של המטיילים בדרום אפריקה, והאמת שזה ניכר - לא ראינו הרבה מטיילים באזור, מה שאפשר לנו ליהנות מיופיו של הטבע וגם לראות את אפריקה האמיתית, האגררית, של בקתות חימר ועגלות וכנסיות קטנות ודרכים מאובקות. נכון, לדרום אפריקה יש סיפור ייחודי והיא מובחנת ממרביתה של אפריקה האחרת, אך לצד העושר המופגן של הלבנים והדלות של עיירות השחורים יש בה גם סיפור נוסף, של מקומיים החיים מאות בשנים בשבט נחלתם, בפשטות כמעט זועקת, ממש כמו בשאר חלקי היבשת.
הדראקנסברג הם מגרש משחקים אמיתי של הטבע, והם (זהירות, בדיחת זקנים) נוף חריג ברכסי ההרים שרובנו מכירים. לי, הפרובינציאלי, הרגיש שבורא המכתשים החליט ליצור גרסה ירוקה וסאטירית של יצירתו הקודמת, בנגב. מכל מקום, מזמנים הדראקנסברג מגוון רחב של מסלולי הליכה. אני אמליץ על מה שעשיתי אבל בכל שמורת טבע אפשר להגיע לקבל הדרכה ופירוט יעילים ומועילים מהריינג'רים שבמרכז המבקרים.
הדראקנסברג הם רכס ארוך ומפותל, והדרכים המובילות משמורה אחת לאחרת הן לא תמיד טובות. כרגיל בדרום אפריקה, הדבר מצריך לדעתי תכנון קצת יותר פרטני של זמני השהייה בכל מקום. הנה ההמלצות המרכזיות שלי:
1. מפלי Tugels שבפארק הלאומי Royal Natal- את המפלים לא ראינו (מסתבר שמדובר במפלים עונתיים ואנחנו טיילנו ממש בתום העונה היבשה) אבל המסלול המוליך אליהם (כ-7 ק"מ לכל כיוון) הוא נפלא ומוליך את המטיילים בו בתוך ערוץ מקסים ומאוד אפריקאי. מומלץ מאוד.
2. ה-Cathedral Peak - אזור נהדר לטיולים קצרים היוצאים, ברובם, מהמלון הנושא את אותו שם (יקר, לפחות עבורנו, אבל אנחנו עצרנו שם לכוס בירה ולעיסוי) . אנחנו אהבנו במיוחד את המסלול המעולה המוליך למפלי Doreen (כ-2.5 ק"מ של נופים מהממים לכל כיוון).
3. אזור Underberg - החלק התיירותי יותר של הדראקנסברג. אנחנו יצאנו לטיול סוסים מקסים באזור, הלכנו בנינוחות לאורך נהר ה-Mzimkhulu, יצאנו לטיולים קצרצרים וביקרנו במחלבה. את כל התכנונים עשינו באמצעות הלודג' הזה (שהוא בסיסי מאוד, אבל מספק שפע טיפים לפעילויות במרחב). מהנקודה אפשר לצאת גם למעבר ההרים סאני (Sani Pass) וללסוטו, אבל מרבית האנשים ששוחחתי איתם טענו כי מדובר באטרקציה מאוד ממוסחרת שלא שווה את הכסף. לשיקולכם.
הדראקנסברג היו אתנחתא נהדרת ומגוונת בתוך הטיול שלנו, והייתי ממליץ להגיע אליהם (אם זמנכם בידכם כמובן) דווקא כי מדובר בדרך פראית ויפה לחזות בדרום אפריקה אחרת, שאליה לרוב לא מתוודעים בטיול "הקלאסי". בנוסף, אני חש שאדם לא יוצא ידי חובתו מטיול אם לא פסע לפחות ברכס הרים אחד בטיול. הדראקנסברג, רכס הרים מרשים ומיוחד לכל הדעות, אפשרו לי לממש זאת.
לאחר דרקאנסברג הגענו לדרבן שלחופי האוקייאנוס ההודי כדי לממש את ההבטחה למנוחה על שפת הים (הגועש, יש להגיד). לאחר מכן חזרנו, שמחים וטובי לב, לסיבוב אחרון לקייפטאון ומשם לארץ הקודש.
ביקרתי במקומות רבים בעולם ולמדתי לאהוב ולהעריך (כמעט) כל מקום אליו הגעתי. אבל יש בה, בדרום אפריקה, משהו בלתי רגיל שהופך אותה ליעד אידיאלי לטיול. דרום אפריקה היא ערים נפלאות, ואוכל נפלא, ומפגשים דרמטיים בין אדמה לים, וכרמים עד האופק, ובעלי חיים עד האופק, ושקיעות מופלאות, והרים ירוקים ונחלים צלולים, וכור היתוך של מפגשי תרבויות, ואנשים נפלאים, ועבר קשה ועתיד מורכב לצד אופטימיות כובשת. וגם כאן, השם מטעה - כי דרום אפריקה היא בעצם אפריקה של מעלה, תמצית החלומות והתקוות של היבשת המצולקת הזו.
את נהג המונית השחור, יליד דרום אפריקה, שלקח אותנו לשדה התעופה בדרבן תחקרתי, כרגיל. "נמאס לנו כבר מהבעיות הגזעיות. לשחורים וללבנים במדינה הזו יש את אותן הבעיות, ואותם הפוליטיקאים - לבנים כשחורים - מתעסקים בעצמם במקום לעסוק באזרחים. אנחנו מחכים למנהיג - לבן או שחור - שיסתכל עלינו כבני אדם ולא ימנף את הצבע שלי לצרכיו הפוליטיים". ומתי הוא יגיע, שאלתי. "לא יודע, אבל הוא יגיע. התגברנו על האפרטהייד, נתגבר גם על המצב הנוכחי".
אתה יודע, אמרתי, יש לנו מוזיקאי בשם שלום חנוך. כן, כמו Peace. והוא שר על כך שהשעה החשוכה ביותר היא זו שלפני השחר. "מעניין", חייך הנהג. "יש לנו משפט דומה".
עד הפעם הבאה...
איך לטייל בקרוגר ולהישאר בחיים:
1. הזמינו מראש את מקומות הלינה בשמורה כי הם נחטפים במהירות. אנחנו ישנו בסאטארה (Satara, שני לילות, מסעדה נהדרת במקום) ובפרטוריסקופ (Pretoriuskop, לילה אחד) ושניהם מעולים ומצויים בקרבת ריכוז רב של בעלי חיים (ובנוסף, הדרך ביניהם מאפשרת גם היא התבוננות במגוון של בעלי חיים)
2. הפארק ענק, וזו תהיה שגיאה לא לתכנן את השהות בו. שירות הפארקים של דרום אפריקה מאפשר סיוע נהדר בתכנון הטיול דרך המייל, כולל הזמנות, בהתאם לצרכים שלכם וללא כל עלות. אנחנו, למשל, הדגשנו כמה ימים יש לנו ומה אנחנו רוצים לראות (פעם ראשונה, כמה שיותר) והמדריכה סייעה לנו בצורה פשוט פנטסטית. זה שירות מעולה, יעיל ובעיקר חינמי, וחבל לא להשתמש בו.
3. כל לודג' בשמורה מאפשר לצאת לסיור על משאית ספארי (ערב, לילה, בוקר) - אלה סיורים נהדרים כי המדריכים לרוב יודעים היכן להגיע ומעודכנים במיקומים של החיות. חלק מהלודג'ים מוציאים גם סיורים רגליים ששמענו עליהם המלצות אבל לא עשינו. שימו לב להזמין את הסיורים מוקדם ככל האפשר.
4. הלודג'ים מחוץ לשמורה יקרים הרבה יותר מאתרי הלינה בתוכה, אבל הם לרוב מפנקים יותר. אנחנו רצינו לישון בשמורה כי כך לא היינו לחוצים לצאת עד שעת הסגירה, וכי זה אפשר לנו לצאת לסיורי לילה, שמתקיימים בשעה שהחיות הטורפות מתחילות את עבודתן.
5. גוונו את הלודג'ים - כל אזור בקרוגר מאופיין אחרת, ותמיד טוב קצת לגוון. תכננו את השהות שלכם כך שתשלב יותר מלודג' אחד.
6. אנחנו חסכנים אז הגענו לשמורה ברכב מיוהנסבורג, אבל יש אפשרות גם לנחות בשדה התעופה נלספרוט (Nelspruit) שממוקם קצת יותר משעה משער נומבי (Numbi). הטיסות לשדה התעופה הזה לרוב יקרות יותר מהטיסות ליוהנסבורג, אז שקללו גם את זה.
7. סוף החורף והאביב (מאי - ספטמבר) הם בעיניי העונה הטובה ביותר לבקר בקרוגר - בעיקר כי החורף יבש ומאפשר הזדמנות להציץ בחיות הנדרשות להיאסף בנקודות ספציפיות שבהן יש מים.
8. המהירות המותרת בקרוגר נמוכה מאוד, כך שהקילומטרים מטעים. קחו את זה בחשבון בתכנון הנסיעות.
9. נצלו את הזמן לנסיעה גם ברכב הפרטי שלכם - הזדמנות נהדרת למפגשים בלתי אמצעיים עם בעלי חיים ללא תלות באף אחד אחר. אנחנו נסענו עם רכב מיני זול ופשוט (יונדאי i10) וצלחנו גם את דרכי העפר שבפארק. זה לא אומר שזה אידיאלי, אבל זה כן אומר שאפשר להסתדר גם עם רכב קטן בשמורה.
10. נגמרו לי ההמלצות אבל צריך מספר עגול. תזרמו.
המלצות רבותיי, המלצות:
1. הטיסות הפנימיות בדרום אפריקה זולות ובטוחות - זוהי דרך תחבורה נהדרת, בייחוד מהדרום (הכף המערבי והדרומי) לעבר קרוגר ודראקנסברג.
2. נסיעות בלילה - הרבה הזהירו אותנו מזה. לי יצא לנסוע פעם אחת בלילה, ולא חשתי סכנה מיוחדת. בכל מקרה החשש המרכזי לדעתי הוא בעיקר מהתנגשות בחיה משוטטת, יותר מאשר בפורץ מיומן שיודע להיכנס לרכב נעול בזמן נסיעה.
3. בקרוגר ובדראקנסברג יש הזדמנות להתוודע לאוכל המקומי של השחורים, וזו עבורי הייתה חוויה נהדרת. מומלץ.
מסעדות ומלונות מומלצים:
1. מסעדת Garden Shed - מסעדה בחראסקופ שמגישה מגוון בשרים אקזוטיים לחובבי הז'אנר (גנו, קרוקודיל).
2. מלון Tugela Falls B&B - מלון הממוקם בכניסה לפארק הלאומי רויאל נאטאל. חדרים פשוטים, אבל המיקום מנצח והמארחים נהדרים.
3. מסעדת The Pig & Plough בווינטרטון (על הדרך לאנדרברג) - מסעדה נהדרת, המגישה מנות מצוינות על בסיס חומרי גלם טריים ומקומיים.
4. סטקיית Saleyard - סטקייה משפחתית ונהדרת בווינטרטון.
4. רשת הבשרים Spur Steak Ranches - רשת בשרים נהדרת במחירים זולים.
Comments