עמדנו בפני שוקת שבורה. הדילמה קרעה אותנו מבפנים. באלפים היינו, וחיפשנו טיול במקום קצת אחר.
"תשמע, נכון הפירנאים"?
"כן, זה האח החורג והלא מקובל של האלפים. מה איתם?"
"שמעתי שאנשים חוזרים משם ואומרים שמדהים "
"כן, אבל אתה מכיר איך זה. יפה, אבל לא יפה כמו באלפים או בהימלאיה. יפה כמו הגליל העליון, אבל לא יפה יפה"
"לא יודע, אנשים חוזרים משם עם ברק בעיניים. ויש טיסה זולה, ממש זולה, לברצלונה דרך איסטנבול"
"מה אני אגיד לך, חביבי, במחירים האלה אני מוכן לנסוע גם למלחמת האזרחים בסומליה. פירנאים? פירנאים!".
וכך מצאנו את עצמנו, בר ועבדכם הנאמן, שני חברים למודי היסטוריה של טיולים בארץ ובעולם, נטולי ציפיות, בדרכנו אל רכס ההרים המפריד בין אירופה לבין חצי האי האיברי, תולדה (כנראה) של התנגשות שני חלקי יבשה לפני מיליוני שנים. הדרך הנוחה ביותר להגיע לפירנאים היא דרך ברצלונה, מה שמאפשר שילוב כיפי מאוד של עיר מגניבה ויפה עם טבע מדהים. בזמן הקצוב שהיה לנו ביוני (התקופה היפה ביותר לדעתי לטייל בפירנאים, בשעה שהשלג עדיין לא נמס והפריחה בשיאה) החלטנו להתמקד במזרח הפירנאים, ולשלב בין טרק קצר בן ארבעה ימים, טיולי יום וגיחה קצרה בברצלונה.
נחתנו בברצלונה בשעות אחר הצהריים, שכרנו רכב (על כך בפרק הטיפים, אבל בקצרה די מאתגר להסתדר עם תחבורה ציבורית בפירנאים) ולאחר לינת לילה קצרה יצאנו את דרכנו לטרק "מרכבות האש" (Carros de Foc) שבשמורת אגווסטורטס (Aiguestortes), הממוקמת בלב הפירנאים הקטלאניים. הטרק צובר אומנם פופולאריות בקרב ישראלים, אבל במהלכו ראינו מעט תיירים, ישראלים וזרים כאחד, מה שמבחין אותו באופן די משמעותי מהטור דה מונט בלאן המתויר, עליו כתבתי בפוסט קודם.
הטרק מורכב ממגוון רחב של בקתות המאפשרות גמישות רבה במסלול הטרק. למעשה, אתם יכולים לבחור כמה ימים אתם רוצים לעשות (אנחנו, למשל, רצינו ארבעה ימים), והאם אתם רוצים לעשות מסלול מעגלי או חד כיווני. הבקתות מבודדות למדי, ספרטניות (לעיתים ישנים עשרות רבות של אנשים במתחם אחד), לא נגישות אינטרנטית - אך מספקות אוכל משביע ואיכותי למדי. מצד שני, זה בעצם מה שכל כך יפה במסלול הזה, שמאפשר באמת מפגש אינטימי עם הטבע העוצמתי של הפירנאים.
הנסיעה מברצלונה לאספוט, נקודת ההתחלה, נמשכת 3.5 שעות והיא מגלמת את השוני הגדול שבין הנופים הים - תיכוניים של אזור ברצלונה (שבמהלך יוני מצהיבים, בדומה לאקלים בישראל) לבין הנופים ירוקי העד של הרי הפירנאים. ההשתנות הזו מתרחשת כמעט מיידית, עם תחילת העליות אל הפירנאים, מחזה מקסים.
במרכז המבקרים באספוט קיבל את פנינו ריינג'ר נחמד, שמכר לנו מפה (חיונית!). "תגיד, הכל פתוח?", שאלנו. "כן, אבל אני מקווה שאתם יודעים ללכת בשלג". "הממ, אנחנו חושבים שכן", השבנו. "הבנתי. אין לכם מושג. פשוט תלכו אחר העקבות של המטיילים שלפניכם". העצה הזו התבררה כעצה נפלאה שאפשרה לנו לחזור בחתיכה אחת. בכל זאת, הליכה בסוף האביב בהרים היא מאתגרת, משעשעת, אך לפרקים גם מסוכנת (בייחוד בשיפועים חדים) - ויש לקחת זאת בחשבון. קרה לנו לא פעם שלפתע איבדנו קשר עין, רק כדי לראות שאחד מאיתנו טבע היכנשהו בשלג של 2 מ'. במקרים אחרים, זה גם כלל המסה של הקרח מעל נחל בלתי נראה. באף אחד מהמקרים אין סכנה אמיתית, למעט בירידות או בשיפועים חדים, ועל כך בפרק הטיפים שבסוף הפוסט.
מאספוט התחלנו, נרגשים, את המסלול, שמתחיל בואדי ירוק, מישורי ומקסים, עם נוף הררי מיוחד. הליכה קצרה הוליכה אותנו לאגם מאוריציו, אגם נפלא שמהווה במובנים רבים את יריית הפתיחה של הטרק. הנוף של האגם הכלוא בין הרים מושלגים הוא בהחלט מהמם, אך לאחר עצירה קצרה המשכנו, כי ידענו שממתין לנו טיפוס לא פשוט עד לבקתה שלנו, אמיג'ס (Amitges). הבקתה ממוקמת בנוף היסטרי, ניגוד גמור לתנאי הלינה הבסיסיים שבה - מספר דרגשי ענק שבהם ישנים המטיילים העייפים מעמל יומם. התקשיתי להירדם לנוכח מקהלת הנחירות שהתהוותה במקום, אבל רק כשהתעוררתי בבוקר גיליתי שמזלי שפר עליי, משום שלא נאלצתי לשמוע את הנחירות שלי. בר היה פחות בר מזל ממני. בקיצור - תביאו אטמים.
התעוררנו אל יום מושלם, חמים ונטול עננים, והתחלנו בדרכנו מערבה, עמוק אל תוך השמורה. בחוף הקטלאני היה שרב, אבל אצלנו היה מזג אוויר פשוט נהדר. במהלך יום הטיול הזה התוודענו גם למאות האגמים שמאפיינים את שמורת הטבע הזו. תחת השמיים הכחולים כל האגמים קיבלו אלמנט מראתי שהפך אותם, ביחד עם השלג, לתצוגה ויזואלית מסחררת.
היום השני היה יום יפהפה, מהיפים ביותר שיצא לי להיות בהם במהלך טרק בהרים. אולי זו תקופת האביב, אולי זה השלג הנמס, אולי זה המיעוט היחסי של המטיילים, אולי זה בגלל הראות למרחקים- אבל הכל התכנס לכדי יום נפלא. בכלל, מהטרק הזה אני לוקח המלצה חד משמעית - אם אתם יכולים לצאת בסוף יוני לטרק בהרים באירופה - עשו זאת. אין עונה יפה יותר מזו, מה גם שהשמש זורחת מוקדם ושוקעת מאוחר (אם כי שימו לב שלא תאחרו לארוחת הערב של 19:00). לאחר משחקים בשלג, שקיעות והחלקות לסירוגין, ונופים פנוראמיים של רכסי הרים בלתי נגמרים, הגענו לבקתה הבאה שלנו - קולומרס (Colomers). זוהי הייתה בעינינו הבקתה היפה והמתוחזקת ביותר מבין השלוש שהיינו בהן, ואנחנו מאוד ממליצים לעבור בה בכל מסלול שתבחרו.
כבר כתבתי על החוויה האנושית יוצאת הדופן שבטרקים, אבל במובנים רבים "מרכבות האש" הוא שונה, אולי בגלל שהוא עדיין לא זוכה לפופולאריות רבה מדי. במרבית המקומות נתקלנו במעט מאוד תיירים שאינם ספרדים או צרפתים מיומנים, למעט ישראלים - הטייס שבדיוק נופה מהטייסת שלו בגלל תעוזת יתר; המגלניסט שיצא לחופשה של שבוע; וזוג ההורים המבוגר, שהחליט להשלים את כל חלומותיהם בגיל 50. סביר שכולם אנשים לחוצים ועסוקים בארץ, אבל משהו במסלול מעורר נדיבות, שלווה ואמפתיה, שמאפשרים מפגשים אנושיים כיפיים וייחודיים שיכולים להירקם רק במקומות כאלה - ללא פלאפונים או אינטרנט, על שולחן האוכל, כשיש שפע של זמן פנוי.
גם ביום השלישי מצאנו את עצמנו משתעשעים בשלג, מאבדים את עצמנו לדעת, מנסים להבין היכן השביל, מתחבטים בשאלה הרת הגורל מהו נחל ומהו סתם קרח מומס שעושה את דרכו למטה, משתאים מההרים המושלגים ובעיקר, מופתעים לחיוב מהעובדה שאנחנו בפירנאים ולא בהימלאיה. בסוף יום יפהפה לא פחות מהיום הקודם, הגענו לביקתת רסטנצה (Restanca). אחרי ארוחת ערב פשוטה למדי בחברת תרמילאים ספרדים בלבד ואנחנו, הישראלים - הגיע הזמן לישון. לילה אחרון בטרק.
ביום המחרת התחלנו לרדת בגובה בדרכנו אל נקודת המפגש עם הכביש , ושם נערכנו להתמודד עם האתגר האמיתי - האם המונית שהזמנו לפני ארבעה ימים אכן תגיע לחור הנידח שקבענו איתה ותשיב אותנו לאספוט (שם הרכב שלנו נמצא), או שמא נידרש לכתת את רגלינו עד האינסוף? למותר לציין שבמקום שבו חיכינו לא היה בדל אינטרנט, וכל שהיה בידינו הייתה התקווה שבספרד, או לפחות בקטלוניה, יש מחויבות ללקוח. "תשמע, הם לא יגיעו", בר אמר בפסימיות. "מה פתאום, כאן זה אירופה, תגיע גם תגיע". "אנחנו מחכים פה כבר שעה. פה זה לא אירופה. לכל היותר מונגוליה" השיב לי. מה אגיד לכם, ביטחוני העצמי התערער, אך בדרך פלא הרכב אכן הגיע לבסוף, באיחור של שעה וחצי. במקרה ואינכם לחוצים - כמובן שאפשר להמשיך את הטרק באופן מעגלי עד אספוט, או להמשיך לנוע מערבה עד המפגש עם כביש N-230.
דגמנו את טרק מרכבות האש לארבעה ימים, ובסיכומם אני יכול להגיד בנחרצות שזה אחד הטרקים היפים ביותר שעשיתי בימי חיי, ושאני ממליץ עליו בחום לכל מי שחובב טרקים בכלל ונופים אלפיניים בפרט. נכון, מדובר בטרק לא קל בכלל, בייחוד בעונת האביב כשהשלג עדיין לא נמס, אבל הנופים המהממים והמיוחדים שווים את זה, ועוצמתו של הטבע מורגשת כמעט בכל מקום, בהיעדר חתימה אנושית של ממש במרחב. יתרון משמעותי נוסף הוא הקרבה לברצלונה, אליה יש טיסות ישירות לא יקרות מתל אביב. בקיצור, מומלץ ביותר!
לאחר שהתאחדנו עם הרכב שלנו, התחלנו במסע הארוך לצד הצרפתי של הפירנאים, שזה בערך אותו דבר כמו הצד הספרדי רק עם קפה פחות טוב והסתייגות עמוקה יותר משיחות באנגלית. המעבר לצד הצרפתי היה מתבקש לנוכח המפגש עם אחת התצוגות המיוחדות והמשעשעות שיש לטבע להציע.
קרקס גווארני (Cirque de Gavarnie) ופיק דו מידי (Pic du Midi):
קרקס קרחוני הוא (תודה לויקיפדיה) שקע גיאולוגי שיוצר מעין אמפיתיאטרון טבעי. הקרקס של גווארני מצוי כשעת הליכה מהעיירה התיירותית הנושאת את אותו השם, ומספק באמת תצוגה קרקסית של הטבע, שנגלית במלוא עוצמתה בעונת האביב - השלג עדיין נערם במקום והמפלים זורמים כמעט מכל מקום - גם היכן שאמורים להיות מפלים וגם היכן שאין. הקרקס נשקף פנוראמית לאורך כל מסלול ההליכה אליו, ובהגעה מגולמות שפע של אפשרויות הירטבות והשתוממות מהשאון האדיר שהטבע יודע ליצור. מסלול הליכה אידיאלי וקצר (כשעה לכל כיוון), גם עבור אלה שלא מצויים בכושר. אני ממליץ בחום לקנות פיקניק בעיירה, לשבת איפשהו למרגלות הקרקס עם האוכל, וליהנות.
השביל (כפי שאתם רואים בתמונה למעלה) הוא ברור ונוח מאוד להליכה, רק קחו בחשבון את אפקט הגודל של הקרקס, משמע ההליכה תהיה ארוכה יותר ממה שנראה ממבט ראשון. הכניסה לאתר אינה כרוכה בתשלום, אבל אם אתם באים עם רכב - אין מנוס מחניונים בתשלום (סביר) בעיירה.
לאחר הקרקס שמנו פעמינו לפיק דה מידי (Pic du Midi), שנמצא במקום הראשון ברשימת ההמלצות של לונלי פלנט. שמחים ודשנים הגענו לעמדת הכניסה, רק כדי לראות שנדרש לשלם סכום כסף גבוה במיוחד (45 יורו). "תראה, אור. כבר היינו ארבעה ימים על הרים ובכל זאת, יש לנו איזשהן שאיפות פנסיוניות בעתיד", אמר בר. שוכנעתי, לא לפני שמצאנו דרך לא פחות מעניינת לחוות את הנוף - בהליכה קצרה במרחב בשביל לא מוכר, ללא תיירים וללא עלות נוספת.
תיראו, אני לא מתיימר לשכנע אתכם לוותר בכל הזדמנות על תצפיות, שלרוב נמצאות שם מסיבה מאוד מוצדקת - הן באמת נקודות המבט היפות ביותר על האזור. גם אני, לעיתים, בוחר בדרך הזו, ואני מודע לכך שהיא מאפשרת הגעה נוחה לכולם לנקודות יפהפיות. בנקודה הספציפית הזו הרגשנו שנוכל לחוות את הטבע הפירנאי במלוא הדרו גם ללא עלייה ברכבל. הדבר החשוב ביותר הוא לדעת שכמעט תמיד יש אופציות זולות יותר לחוות טבע - גם ללא מחירי הרכבלים הגבוהים של מערב אירופה. בסוף, אפילו זכינו להביט בלאמה (או אלפקה, אף פעם לא באמת ידעתי להבחין ביניהן), שאיכשהו נתקעה כאן, אלפים רבים של קילומטרים ממקום מרבצה הטבעי. נשבע - הוכחות למטה.
לסיכום, יום טיול נפלא ולא עמוס בלב הפירנאים הצרפתיים, שמשלב בין קרקס גווארני לבין פיק דה מידי (עם או בלי הרכבל, המרחק ביניהם הוא כשעה).
מפיק דה מידי התחלנו בנסיעה ארוכה שמביאה אותנו קרוב מאוד לנקודת המוצא, רק מהצד הספרדי ופלוס כמה שעות טובות של נסיעה. את המעקף ההכרחי הזה עשינו כדי לעשות מסלול יום עליו שמענו המלצות רבות - סירקו דה סואסו (Circo de Soaso) שבשמורת אורדסה (Ordesa). מדובר במסלול בן 16 ק"מ (8 ק"מ לכל כיוון) בתוואי מאוד נוח וברור לאורכו של נהר ארזאס השוצף (Arasas).
מסלול ההליכה מתחיל דווקא ביער עבות, ומחופה בקירות הקניון המסוכך על הנהר. לאורך כל הדרך ניבטים מפלים קוצפים ואגמונים קטנים בצבעים תכולים. לאחר כ-70 אחוזים מהדרך נעלם היער ונפתח אחו נפלא של נהר ומצוקים יפהפיים, מושלגים בחלקם הודות לעונה. המעבר הזה, מהיער המוצל והסגור לאחו הפותח, הוא באמת מרהיב ומיוחד , ובקצהו המתין לנו קרקס נוסף, שנמצא רק כ-8 ק"מ אווירי מקרקס גווארני, בו היינו יום לפני.
בקצהו של המסלול המתין לנו מפל, ולאחר השתכשכות במים שמנו פעמינו חזור, דרך הנוף האלמותי הזה. מסלול יום נהדר, לא קשה, ומאוד מתגמל מבחינת נופים. באופן יחסי, מדובר במסלול מתויר, אך אנחנו כמעט ולא ראינו מטיילים למעט המפל בנקודת הסיום. על כל פנים - מאוד מומלץ.
שימו לב שנקודת המוצא למסלול היא פרדרה דה אורדסה (Pradera De Ordesa) - זוהי הנקודה האחרונה בה אפשר להחנות את הרכב. למי מכם שלא מעוניין ללכת את כל הדרך - אפשר ללכת בשמחה רק חלק ממנה - אופציה מעניינת היא להמשיך עד ל-Cascada de La Cueva, מפלים נפלאים המופיעים בתמונה למטה, הנמצאים בערך 5 ק"מ מנקודת ההתחלה.
אין ספק, הטיול הזה שינה את התדמית החיוורת שייחסנו עד כה לפירנאים - כעת, הבנו שמדובר במגרש משחקים אידיאלי לשוחרי ההליכות והטבע, ושנחזור לכאן שוב, מוקדם ממאוחר. השבילים המתוחזקים, הנופים הדרמטיים והנפלאים, המרחקים הקצרים, ריבוי אפשרויות ההליכה והנסיעה, גיוון התרבויות (הקטלאנית, הספרדית והצרפתית), השקט היחסי והאותנטיות - כל אלה הופכים את הפירנאים ליעד חובה (ככל שיש מושג כזה) עבור כל מטייל. וכן, גם כאן הפירנאים סיפקו לנו את האושר הצרוף שבגילוי מקום חדש, שזו הרי תמצית משמעותו של טיול.
המלצות מרכזיות לפירנאים:
1. הפירנאים הם רכס הרים ארוך מאוד, שנמתח לאורך 430 ק"מ. אלא אם כן יש לכם זמן מוגבל, ממליץ להתמקד בשמורות ספציפיות לניצול מקסימאלי של הזמן. שלוש השמורות בהם היינו היו נפלאות ומומלצות ביותר (אגווסטורטס, הפירנאים הצרפתיים, אורדסה), וגם לא רחוקות מברצלונה.
2. התחבורה הציבורית באזור היא לא מן המשובחות, ומכל מקום אוטובוסים רבים מתחילים לנסוע רק מחודש יולי (בייחוד באזור אגווסטורטס) - כך או כך, הדרך האפקטיבית ביותר לטייל באזור היא באמצעות שכירת רכב מברצלונה. אנחנו ניסינו לבחון אפשרויות לשכירת רכב רק לאחר טרק "מרכבות האש" - אך לא מצאנו אף אופציה נוחה ולא יקרה.
3. למטרקים במרכבות האש -
א. מומלץ מאוד להתעדכן במרכז המבקרים באספוט לגבי מצב השלג והמגבלות הקיימות בשבילי ההליכה.
ב. מומלץ מאוד להזמין מקומות מראש בבקתות (צמחונים וטבעונים - יש אופציות לא רעות)
ג. המרחקים המופיעים בשלטי ההדרכה מטעים, לפחות אותנו - מרביתם תיארו פרק זמן קצר יותר מזה שלקח לנו בפועל (בשונה מה-TMB, שם השלטים דווקא מאריכים את הזמן הממוצע). קחו את זה בחשבון.
ד. הליכה בשלג - לנו, הישראלים, מדובר במלאכה לא פשוטה בכלל, בייחוד בירידות חדות. חשוב מאוד לעקוב אחר עקבות של מטיילים אחרים וללכת כשהעקב ננעץ בחוזקה ראשון בקרקע. אל תוותרו על מקלות הליכה בעונה הזו. תמיד תבחרו בהליכה על שלג רך על פני הליכה על קרח.
4. יש שביל הליכה שמחבר בין קרקס גווארני לבין סירקו דה סואסו וששמענו עליו המלצות חמות - אבל הוא חד כיווני ולפיכך אתם די נתקעים אם אתם עם רכב.
הו ברצלונה, ברצלונה
תילי תילים של המלצות וביקורות יש על כל מלון, מסעדה ואתר בברצלונה, ואני די משוכנע שלא תהיה לי תרומה של ממש. בכל זאת, אשתדל לכתוב כאן את ההמלצות המרכזיות שלי לאחר שלושה ביקורים בעיר:
1. בברצלונה, כמו בכל עיר באירופה, אפשר לצאת לסיורים מבוססי טיפים. אני מקפיד ללכת עם New Europe Tours by Sandman's, שמעבירים סיורים בסטנדרט גבוה מאוד כמעט בכל עיר גדולה באירופה. בברצלונה לקחנו סיור כללי, שהיה מוצלח מאוד, וגם סיור בעקבות אנטוניו גאודי שהיה מצוין (אם כי קצת מלאה, בייחוד לאחר שכבר יצאנו באותו יום לסיור).
2. לחסכנים שביניכם - לא חייבים לישון בברצלונה עצמה. אנחנו ישנו במלון עסקים ברמה גבוהה (4 כוכבים) במחיר רצפה (45 יורו לשנינו). למה? פשוט, הוא נמצא בעיר שכנה בשם מרטורל, שנמצאת מרחק של 10 תחנות רכבת ממרכז ברצלונה (שעובדת משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות). לא מתאים לכל אחד, אבל לחסכנים מדובר באופציות טובות - תבחרו ערים/יישובים אחרים, גם אם אינם ברצלונה, ובלבד שהם על קו רכבת.
3. לחסכנים שביניכם 2 - דחילק, אל תאכלו ברמבלה. יקר ומאוד תיירותי, והאמת שבעידן ה-Trip Advisor אין שום סיבה ליפול על מלכודות תיירים. תתאפקו.
4. לחסכנים שביניכם 3 - המטרו של ברצלונה יעיל, לא יקר, תכוף ומחובר עם הרכבות העיליות הבין - עירוניות. באמת שאין שום סיבה להשתמש בכלי תחבורה אחר בעיר.
5. העיר מתוירת והמונית, לחיוב ולשלילה. בביקורים שלי בעיר מצאתי בהר היהודים (Montjuïc) ובפארק סיוטאדלה (Ciutadella) נקודות בריחה יחסית מהמון המטיילים. גם פארק גואל היה מקסים ומיוחד בעיניי, בייחוד בשקיעה ובזריחה.
6. אל תפספסו את המונטסראט (Montserrat) - מנזרים יפהפיים על הרי אבן מיוחדים. אפשר לנסוע ברכב מברצלונה, אבל פשוט מאוד לקחת רכבת שלוקחת מלב ברצלונה ממש עד המונסראט. בפעם הזו לא הספקנו לטייל במקום, אבל הוא מומלץ בחום בכל גיחה לברצלונה.
7. שוק לה בוקריה - את הפעם הראשונה שביקרתי בשוק הזה, ב-2003, אני לא אשכח לעולם. הצבעים, המראות, עושר הפרודוקטים וההמולה המקסימה ריגשו אותי מאוד כילד בן 13. זה אולי מסביר חלק ממפל הציפיות שליווה אותי כשהגעתי לשוק הזה שוב, 15 שנים אחר כך - מקום מאוד מתויר ולא זול, אבל עדיין מספק שפע של הזדמנויות צילומיות (אם כי כיום יש לשוק הזה כבר מתחרים, אפילו בארצנו הקטנה)
מסלול הטיול
