"ארץ הכישוף" ("Land of Enchantment"), מתקראת המדינה החמישית בגודלה בארה"ב, ולא בכדי. ניו מקסיקו (New Mexico) ממוקמת אומנם בחלקה הדרום - מערבי של ארה"ב אבל פעמים רבות, רבות מאוד, נוצרת התחושה שהיא נמצאת במקום אחר, שאינו דבק לגמרי בחוקי המרחב והזמן שאנחנו מכירים. נכון, אפשר למצוא אותה על המפה ולתחום את גבולותיה, בנקודת מפגש משולשת של המדבר המפואר האמריקאי, הרי הרוקיז ומישורי הערבות והחקלאות של ארה"ב התיכונה. ובכל זאת, היא לא בדיוק שם - היא מצויה בסיפורים על יצורים מכוכב אחר שהגיעו לביקור, בניסויים גרעיניים תקדימיים, ביישוב שהחליט לשנות את שמו לשעשועון טריוויה ברדיו וגם באתר הצילומים של אחת מסדרות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים. בפרפרזה על הציטוט המוכר על ירושלים, גם כאן יש לנו את ניו מקסיקו הארצית והגשמית, ואת ניו מקסיקו של מעלה.
זוהי גם אחת מהמדינות המגוונות בארה"ב, שמאלצת אותך למרוט את שערותייך לנוכח יופיה ולהשתאות כיצד כל כך מעט אנשים גילו את סוד קסמה. נופי מדבר בתוליים ומרהיבים ועיירות מוזרות, דיונות לבנות יפהפיות ומערות ענקיות, ערים נהדרות ונהרות אדירים, נופים הרריים יוצאים מגדר הרגיל - כל אלה ראויים להערכה רבה כשלעצמם, אך עוצמתם מתגברת לנוכח השמיים הכחולים העזים של ניו מקסיקו (שאפילו זכו לשיר משלהם) שמסוככים על המדינה והופכים אותה - כמעט תמיד - למעין גלוית נוף נושמת.
השטח הפורה שהיה לניו מקסיקו משך אליו נוכחות אנושית עוד מהתקופה הפרה - היסטורית, שהתבססה על נהר הריו גרנדה הפורה (Rio Grande, עוד נחזור אליו), אבל ההתעצבות המודרנית של האזור החלה עם הכיבוש הספרדי באזור בסוף המאה ה-16, שתר במעלה הנהר בחיפוש אחר אישושים לאגדות עם המספרות על זהב בכמות אינסופית הנמצאת באזור. השם, שהשתרש באותה התקופה, ביטא היטב את מעמדו של האזור - "מקסיקו החדשה" (Nueva Mexico), המחוז שמצפון למקסיקו, שהייתה אז קולוניה ספרדית. מלחמת העצמאות של מקסיקו ב-1821 הפכה את המחוז לחלק מהמדינה העצמאית המקסיקנית, וכך זה נשאר עד שהועבר לארה"ב בעקבות ניצחונה במלחמה האמריקנית - מקסיקנית (1846-1848). למרות שהיא חלק מארה"ב למעלה מ-170 שנים, ההשפעה ההיספנית בניו מקסיקו עמוקה וניכרת בכל - בארכיטקטורה, בגסטרונומיה, בשימוש הנרחב בספרדית וכמובן, בגאווה הניו מקסיקנית על כך שפלפלי הצ'ילי הטובים בעולם מיוצרים בשטחה.
ב-1912 ניו מקסיקו הופכת באופן רשמי למדינה ה-47 באיחוד האמריקאי, אבל נדמה שרק בעשורים האחרונים אזרחי ארה"ב מבינים את סוד קסמה, ונוהרים אל המדינה על מנת ליהנות מנופיה העשירים, מאקלימה הנוח, מהתשתיות הצבאיות והמדעיות המפותחות בה ומהמיסוי הנמוך באופן יחסי. כל אלה הופכים את המדינה לאחת הצומחות בארה"ב, אבל גם תוספת של 400 אלף תושבים בעשרים השנים האחרונות לא משנה את המגמה היסודית - זוהי מדינה עם צפיפות אוכלוסין נמוכה במיוחד (במקום ה-45 מתוך 50 מדינות ארה"ב), וזה ניכר מאוד למטייל בה. הטבע הוא המלך, וגם הנוכחות האנושית שומרת על צניעות וצמצום, מכירה במעמדה המשני כאן במדינה.
חשוב לדעת:
מתי לבקר? הגיוון האדיר של מדינת ניו מקסיקו מאפשר לבקר בה בכל עונה, אך עונות המעבר (הסתיו והאביב) מומלצות במיוחד, כשלא קר מדי בהרים ולא חם מדי במדבר.
אפשרויות הגעה אוויריות: שדה התעופה של אלבקרקי (Albequerqui) הוא הגדול במדינה והיחיד שמקושר באופן סביר לערים מרכזיות בארה"ב. אפשרות נוספת - בה אנחנו בחרנו - היא לנחות באל פאסו (El Paso) שבטקסס, הגובלת בניו מקסיקו, ולהתחיל משם את הטיול.
אפשרויות הגעה יבשתיות: ניו מקסיקו היא תחנה נהדרת לטיול עם רכב שכור במערב האמריקני, ומומלץ במיוחד לשלב אותה עם טיול במדינת קולורדו או במדינת אריזונה הנהדרת (להרחבה, ראו את הכתבה עליה באתר).
תכנון המסלול: כתמיד, לא נשאיר אתכם בלי מפה חינמית עם כל נקודות העניין שמופיעות בכתבה.
פרט טריוויה שמעולם לא רציתם לדעת ובגלל זה לא העזתם לשאול: זה לא חוקי לרקוד עם סומבררו בניו מקסיקו. נשבע לכם.
אנחנו החלטנו לנצל את שלל ההמלצות המקומיות שקיבלנו על המדינה ולצאת לטיול שחוצה אותה מדרום לצפון, ואת נקודת ההתחלה עיגנו בעיר Las Cruces. זוהי עיר מאובקת ולא מרשימה במיוחד בדומה לערים רבות המצויות על הגבול עם מקסיקו, אבל היא משמשת בסיס למספר טיולים מדבריים מעולים, המאפיינים את האזור הזה של ניו מקסיקו, ובראש ובראשונה לפארק לאומי מיוחד במינו - White Sands.
דיונות חול הן ללא ספק תופעת טבע מרשימה, אבל דיונות חול לבנות כשלג זו באמת כבר גרסה דמיונית שיכולה להתקיים רק בניו מקסיקו. במשך אלפי שנים סחבו שלגים ונהרות קדמוניים גבישי גבס מן ההרים באזור. הרוחות העזות באזור הניעו את פירורי הגבס מזרחה, ויצרו בהדרגה את מה שנראה כמעט כמו מעשה קסמים כלשהו. התוצאה היא אחד המראות המיוחדים והפוטוגניים ביותר בנמצא, והוא תחנת חובה לכל מי שמגיע לניו מקסיקו. לפארק מספיק יום מלא אחד, ואלה הדברים שהייתי ממליץ להתמקד בהם:
נסיעה בדרך הנופית של השמורה (Dunes Drive, לאחר מכן משתנה השם ל-Loop Drive) הנמתחת לאורכם של 13 ק"מ (26 ק"מ הלוך וחזור). הדרך הזו חודרת עמוק לתוך הדיונות, והיא מומלצת מאוד להתרשמות ראשונית מהשמורה הנהדרת הזו. בנוסף, היא משמשת כנקודת הבסיס למסלולי הליכה ולתצפיות בשמורה.
הליכה במסלולי הליכה יפהפיים המקרבים אתכם למראה הסוריאליסטי של דיונות חול לבנות הנמתחות עד האופק. המסלולים המומלצים ביותר בעיניי הם Dune Life Nature Trail (מסלול מעגלי ומישורי של כ-1.6 ק"מ), Interdune Trail (מסלול קצרצר של כחצי קילומטר המתאים לעגלות) ו-Backcountry Trail (מסלול מעגלי וקל באורך של 2.5 ק"מ).
כמה טיפים חשובים למבקרים: חשוב מאוד (מאוד!) להביא משקפי שמש לפארק, משום שהדיונות מתנהגות בדיוק כמו שלג ומחזירות באופן כמעט מוחלט את אור השמש. בנוסף, מומלץ מאוד להתעדכן במצב הרוחות בפארק, משום שרוח עזה (הנפוצה באזור - אחרי הכל לא סתם כל גרגרי הגבס התכנסו לכאן) תעיב מאוד על חווית הטיול שלכם וגם עשויה להפוך את כל הפארק הלאומי לאבקה מעופפת של גרגרים לבנים.
ממזרח ללאס קרוסס מתנשאים הרי האורגן (Organ Mountains), שמשמשים כאזור נהדר לטיולים. אותי באופן אישי תמיד מרגש לעבור במהירות רבה כל כך מאקלים מדברי לאקלים הררי, ולהתבונן בנופים המשלבים את השניים. אם גם אתם אוהבים כמוני את הניגודיות הזו אז רכס ההרים - ששמו הגיע מהספרדים שזיהו דמיון בין פסגותיו המשוננות לבין העוגבים (Órganos בספרדית) מהקתדרלות באירופה - הוא בדיוק בשבילכם. מומלץ להקדיש כחצי יום לרכס, ואני ממליץ במיוחד על מסלולי ההליכה Dripping Springs Trail (מסלול חד כיווני וקל למדי של 4.8 ק"מ סך הכל) ועל Soledad Canyon Loop (מסלול מעגלי של כ-5.5 ק"מ).
אם נותר בידכם עוד זמן שווה לעצור בפסל ציפור ענקי העשוי כולו מחומרים ממוחזרים ומשקיף לנוף מדברי מרשים (Recycled Roadrunner Sculpture), ולהתרשם מציורי הקיר (או גרפיטי, הכל כמובן בעיני המתבונן) המעטרים אזורים רבים בלאס קרוסס (אזור מומלץ במיוחד הוא West Picacho אבל אפשר לקבל כאן המלצות על מקומות נוספים).
בדרכנו צפונה אל היעד הבא עברנו במקום שמבטא, אולי יותר מכל, את התחושה שכולם בניו מקסיקו נמצאים על תדר אחר. זוהי העיירה הזעירה Hot Springs, ששינתה את שמה ב-1950 ל-Truth or Consequences. השם הביזארי - והרשמי - נבחר בעקבות הצעה היתולית למחצה של שדר תכנית ברדיו באותה השם, שהציע לשדר מהעיירה הראשונה שתסכים לשנות את השם לשמו של השעשועון הפופולארי דאז. תושבי העיירה, כיאה לניו מקסיקנים, הרימו את הכפפה, זכו ב"מכרז" ונתקעו עם השם הזה לדורות.
מוזר, חשבנו לעצמנו. מזל שהשמורה הנהדרת Bosque Del Apache השיבה אותנו לקרקע. זוהי מעין אחות תאומה של שמורת אגמון החולה המוכרת ליושבים בציון, ובצדק – שתי השמורות נמצאות במרכזם של שניים מצירי נדידת הציפורים העמוסים ביותר בעולם. בבוסקה דל אפאצ'י מתגאים בעיקר בנוכחות עצומה של עגורים ושל אווזים, השוהים בשמורה בעונת החורף. זוהי שמורה קטנה למדי, שמצריכה ביקור של שעתיים לכל היותר (בעיקר ברכב ובשבילי הליכה קצרים בצד אגמים), והיא מומלצת מאוד אם אתם בדרככם צפונה – בגלל הציפורים אבל גם בגלל השקט המשכר והנוף המרשים. שווה מאוד להיעזר במרכז המבקרים בתחילת הביקור על מנת לקבל טיפים עדכניים על מקומות לצפייה בחיות בר.
השלווה הנוכחת כל כך במדינה הזו הופרה רק בשל ההגעה אל העיר הגדולה ביותר בה, אלבקרקי. זוהי עיר גדולה ואפורה למדי, בייחוד ביחס לעיר אחרת וקרובה עליה נדבר ממש עוד מעט, אבל היא זכתה לעדנה בשל תפקידה המרכזי בסדרת המופת "שובר שורות". לסדרה הזו היה מקום של כבוד בהחלטה שלי לצאת לטיול בניו מקסיקו (השמיים. אלוהים, השמיים), ולמי מכם שזוכר חסד נעורים לוולטר וייט - סליחה, הייזנברג - זו הזדמנות נהדרת לבקר באתרים הרבים בעיר בהם צולמה הסדרה, ואולי אפילו להשתתף בסיור מאורגן. אם זמנכם בידכם אפשר גם לעלות ברכבל Sandia Peak Tramway ולהשקיף מתצפית פנוראמית מרשימה על העיר ועל האזור המדברי בו היא ממוקמת (נכון לספטמבר 2021 נדרשת הזמנה מראש דרך האתר).
מכל מקום, אלבקרקי הייתה רק הסחת דעת קצרה מעיר שנראית כאילו יצאה מציור מוצלח במיוחד - סנטה פה (Santa Fe), בירתה של ניו מקסיקו, שגם מתהדרת בתואר עיר הבירה העתיקה והגבוהה בארה"ב (שנת 1610 וגובה של 2,194 מ', בהתאמה). אדריכלות קולוניאליסטית מובחנת של מבנים הצבועים בגווני חום ועליהם עיטורי עץ, אוכל מצוין ופרץ אמנותי בלתי נדלה - כל אלה ועוד הופכים אותה לתחנת חובה בכל טיול לניו מקסיקו, וגם ליעד אטרקטיבי כשלעצמו.
זו עיר שאפשר ורצוי להעביר בה מספר ימים, ואלה האטרקציות המרכזיות שאסור לפספס:
1. הכיכר המרכזית של העיר העתיקה (Santa Fe Plaza) היא נקודת התחלה מצוינת לביקור. במבט ראשון הכיכר נראית כמו כיכר קולוניאליסטית קלאסית במרכז אמריקה, ונדמה שפלפלי הצ'ילי המעטרים את הפנסים והרוכלים המוכרים את מרכולתיהם רק מחזקים את התחושה הזו. זוהי כיכר גדולה ומתוכננת בקפידה, שמביאה לידי ביטוי את הקסם האדריכלי שנוצר כאן על ידי השלטון הספרדי, שהקים את העיר ומשל בה במשך למעלה מ-200 שנים. בצפונה של הכיכר נמצא Palace of the Governors, מבנה נאה שנחשב לעתיק ביותר בארה"ב ושמשמש כיום כמוזיאון להיסטוריה ניו - מקסיקנית.
2. קתדרלת הקדוש פרנציסקוס מאסיזי (Cathedral Basilica of St. Francis of Assisi) היא קתדרלה קתולית מרשימה מהמאה ה-19. מומלץ מאוד לבקר בפנים הקתדרלה, וגם להתהלך בחצר המרשימה שלה - גם כשלעצמה וגם בגלל הנוף הנהדר הנשקף ממנה לעבר חזיתו המקסימה של המוזיאון לאומנות ילידית בת זמננו. מומלץ להמשיך על רחוב Cathedral ולבקר גם בקפלת Loretto ובקפלת San Miguel, שהוקמה ב-1610 ובכך זכתה לתואר הכנסייה העתיקה ביותר בארה"ב.
3. ביקור באינספור גלריות האמנות הנמצאות בעיר: סנטה פה היא אבן שואבת לאמנים ולחובבי אמנות מכל העולם, והביקור בגלריות השונות והמגוונות הוא באמת חוויה יוצאת דופן. כתמיד, אני מצאתי עניין בנוף האנושי של בעלי הגלריות ממש כשם שמצאתי עניין במיצגי האמנות שלהם, ומשניהם התפעלתי עמוקות - גם אם ייקח לי עוד כמה שנים על מנת שאוכל להרשות לעצמי לרכוש יצירות שכאלה. רחובות מומלצים במיוחד בהקשר זה הם Canyon Road ו-Old Santa Fe Trail.
4. הקפיטול של מדינת ניו מקסיקו נמצא במרחק הליכה מהמרכז ההיסטורי, והוא בעיניי מהווה ביטוי נפלא למדינה עצמה - בשונה מהרבה קפיטולים בארה"ב, אין בו שום יומרה להידמות לבניין הקפיטול בוושינגטון הבירה, כי אם דווקא לבטא מקומיות ושורשיות ניו - מקסיקניות. התוצאה? זהו אחד מבנייני הקפיטול המיוחדים והמעניינים בארה"ב - שגם פתוח לביקורים.
5. תצפית Cross of the Martyrs מעניקה - במחיר צנוע של טיפוס קצר ומתון - נוף נהדר לעבר המרכז ההיסטורי, כמו גם פרספקטיבה גיאוגרפית על מיקומה של העיר.
6. לסנטה פה מגיעים רעבים וצמאים, ואין דרך טובה יותר להתמודד עם הבעיות האקוטיות האלה מאשר מסעדות הגג הרבות, שמציעות גם אוכל מצוין (לרוב) וגם תצפיות נהדרות וקצת אחרות על העיר הזו. Coyote Cafe & Rooftop Cantina הוא מקום מומלץ במיוחד למימוש התענוג הזה.
ממש באזור סנטה פה מתחילים הרי הרוקיז להתרומם למעלה ולחצות את ארה"ב וקנדה לכל אורכן. ההרים המרשימים יוצרים אינספור הזדמנויות לחוות טבע עוצר נשימה במרחק נסיעה קצר מעיר הבירה. אלה שתיים מומלצות במיוחד:
1. השמורה הלאומית Valles Caldera: במרחק של שעת נסיעה מהעיר נמצא עמק שבאמת נלקח מהאגדות. קשה לתאר במילים את היופי הבתולי של המקום הזה - מים מפכים, מישורי עשב התחומים בגבעות מושלגות, זאבי ערבות (Coyotes) המבצבצים מכל פינה ותחושה מתמשכת של נוכחות בטבע פראי. אנחנו - כרגיל בהמלצת הריינג'רים של הפארק - הלכנו במסלולים הנפלאים Cerro La Jara Loop (מסלול מעגלי וקל למדי של כ-5 ק"מ) ו-Pond Trail (כ-1.5 ק"מ הלוך ושוב) ועצרנו לפיקניק עם נוף מטריף ב-Historic Baca Ranch Foreman's Cabin.
2. לא צריך להרחיק שעה כדי לחוות את הטבע הפראי באזור סנטה פה - מסלול מעגלי ומומלץ במיוחד במרחק של רבע שעה מהעיר הוא Dale Ball Trails North (כ-7 ק"מ), אבל מבחר האפשרויות הוא באמת בלתי נדלה - בייחוד בכביש המוליך אל Ski Santa Fe.
בגבולה הצפוני של ניו מקסיקו עם קולורדו נמצאת העיירה טאוס (Taos), שממשיכה את דפוס הפעולה של סנטה פה - עיירה יפה וציורית הממוקמת בטבע נפלא. העיירה הוקמה בראשית המאה ה-17 כבסיס לוגיסטי וממשלי לתושבי האזור, ושווה להתמקם גם כאן למספר ימים, כי יש המון מה לעשות:
1. המונומנט הלאומי Río Grande del Norte: אך סמלי הוא שאנחנו - שנסענו בצידו של הנהר הזה כמעט לכל מסענו בניו מקסיקו - נפגשים איתו לקרשצ'נדו נהדר בשמורה הזו. מסלול הליכה מישורי ונוח באורך של שישה ק"מ (מעגלי בחלקו) לאורך הגדה המערבית של הנהר מאפשר להתבונן בשלל תצפיות יוצאות דופן על הנהר העמוק והמרשים ועל נופי ההרים המושלגים המצויים ממזרח אליו.
2. כמהים ל(עוד) קצת שלג? Taos Ski Valley ממוקם בלב ההרים ומספק שפע אפשרויות הליכה בעונת הקיץ והסתיו וגלישת סקי בעונת החורף והאביב המוקדם. אנחנו הגענו לכאן בעונת החורף בתקווה לעשות מסלול או שניים, אבל עומקו של השלג מנע מאיתנו לטייל בבטחה. האזור מקסים ומאוד מומלץ, אבל בעונת החורף צריך לקחת בחשבון שמסלולי ההליכה מושלגים.
3. המרכז ההיסטורי של טאוס וכיכר העיר במרכזו מרשימים ושווים ביקור, ומזכירים שוב עד כמה מורשתו של השלטון הספרדי נוכחת עדיין במדינה הזו. אל תפספסו את Rocky Mountain Chocolate Factory, רשת חנויות שוקולד מצוינת שבסיסה בדרום - מערב קולורדו ושמחזיקה כאן סניף.
4. פואבלו טאוס (Pueblo de Taos) הוא מתחם קהילתי בן כאלף שנים של אינדיאנים (Native-Americans). הוא מוכר במיוחד בזכות מתחם המגורים היפהפה, המורכב מבנייה רב שכבתית בצבע חימרי - אך הוא גם הזדמנות בלתי אמצעית להתוודע לתושביה המקוריים של ארץ זה, ולמערכת היחסים המורכבת להפליא עם הכובשים האירופאיים שהגיעו לנחלותיהם. נכון לספטמבר 2021 האתר עדיין סגור בשל הקורונה.
טאוס הקיצה את הקץ על הטיול הנפלא שלנו בניו מקסיקו, וזו הייתה חוויה ייחודית במסע האמריקאי שלנו. ניו מקסיקו מסרבת להיכנע לתכתיבים אמריקאים מסורתיים ומתעקשת לשמור על צביון ייחודי, שמצליח לשלב מאפיינים סותרים לכאורה. לעיתים נדמה שהארץ הזו היא ממש כמו החתול של שרדינגר - אחת ממדינות ארה"ב אבל כזו שזוכרת היטב את עברה ההיספני, קצת בהווה אבל גם קצת בעבר ובעתיד, קצת בעולם הקונבנציונאלי שלנו אבל גם קצת בעולם אחר. חמקמקה, עמומה, מסקרנת, מהממת ומרהיבה - זה הקסם שיש בניו מקסיקו, וזה כל מה שצריך כדי להפוך אותה לאחד היעדים המומלצים ביותר לביקור בארה"ב.
רגע, נשארתם עם עוד זמן? שווה לבדוק את המקומות הבאים:
הפארק הלאומי מערות קלרסבאד (Carlsbad Caverns) כולל במרכזו מערכת של 113 מערות קרסט מרשימות, ובראשן אולם גדול (בעל השם המרמז "The Big Room"). אני לא בטוח שמערת הנטיפים שלנו נופלת ממנה ביופיה, אבל אין ספק שהגודל עושה את שלו. שמורה מומלצת, אך רחוקה למדי משאר מוקדי העניין בניו מקסיקו.
חובבי תעלומות? העיירה המפורסמת רוזוול (Roswell) היא כולה הומאז' לדיווחים על עב"מים באזור משנת 1947, שמציתים את דמיונם של סקרנים עשרות בשנים. ביקור במוזיאון העב"מים בעיירה (International UFO Museum and Research Center) הוא חוויה נהדרת וביזארית גם יחד.
ניו מקסיקו היא המקום בו התרחש הניסוי הגרעיני הראשון בהיסטוריה בו הופעלה פצצה גרעינית. הניסוי - הקרוי "ניסוי טריניטי" (Trinity Nuclear Test) - התבצע ב-16 ביולי 1945 וציין את כניסת האנושות לשלב שבה יש ברשותה את היכולת להביא את עצמה להשמדה מוחלטת. אתר הניסוי עצמו פתוח לעיתים די רחוקות (למעשה פעמיים בשנה: ה-2 באוקטובר וה-2 במאי), אבל אפשר בהחלט לבקר במוזיאון המדע Bradbury השייך למעבדה הלאומית בלוס אלאמוס (Los Alamos National Laboratory) והמתמקד בפרויקט מנהטן ובפיתוח פצצת האטום.
אנדרטת ארבע הפינות (Four Corners Monument) נמצאת בגבולה הצפון - מערבי של ניו מקסיקו והיא מציינת את המקום היחיד בארה"ב שבו מתקיים מפגש של ארבע מדינות - יוטה, קולורדו, אריזונה וניו מקסיקו. אודה ולא אבוש - אני אישית לא כל כך מבין את הקטע, אבל לא אנטור לכם טינה אם ממש תרצו להגיע לשם.
Comments