אני אוהב את ההרים משום שהם גורמים לי להרגיש קטן, ובכך הם עוזרים לי להבין מה חשוב בחיים" - מארק אובמשיק
"קירגיזסטן? אתה בטוח?", שאלו הוריה של אשתי, יוצאי ברית המועצות, בחרדה עמוקה. "כן. אני מחפש שילוב בין טבע הררי לבין תרבות אקזוטית ופחות מוכרת, וקירגיזסטן קופצת למקום גבוה ברשימה הזו". "זו הפריפריה של הפריפריה, מה כבר יש לך לחפש שם?" ניסו שנית. "בדיוק".
קירגיזסטן היא כור היתוך מרתק של (לפחות) שלוש תרבויות שונות - הסובייטית, הנוודית והמוסלמית. המיקס בין השלוש, בשילוב הנוף ההררי הפלאי של המדינה, יוצר את אחד היעדים המיוחדים והמרתקים שיש היום על הגלובוס. קירגיזסטן היא יעד תיירותי עולה, והמרחק בינה לבין ישראל הפך אותה למדינה פופולרית למדי עבור חובבי הטיולים. ובכל זאת, היא עדיין לא עברה "גיאורגיזציה" (מבלי לזלזל בגיאורגיה, שהיא מדינה יפהפייה ומיוחדת בפני עצמה) ובמובנים אלה היא שומרת על אותנטיות ובסיסיות, לטוב אך גם לרע.
5 סיבות למה כדאי שקירגיזסטן תהיה ברשימה שלכם:
1. הטבע הבתולי: הסיבה מספר אחת, ללא תחרות - הנופים בקירגיזסטן פשוט מהממים, ומספקים שפע אפשרויות הליכה ורכיבה על סוסים. ראיתי הרבה נופים בחיי - אין הרבה כאלה שמשתווים לנופי קירגיזסטן.
2. התרבות הנוודית: רבים מתושביה הכפריים של קירגיזסטן הם נוודים הרועים את עדריהם. בקיץ, כשהעשב מצהיב, עולים כפרים שלמים על עדריהם למקומות גבוהים יותר, בהם העשב עדיין ירוק. התופעה התרבותית המרתקת הזו יוצרת כפרים זמניים שלמים המבוססים על יורטות (אוהלים) משפחתיות, והשהות בהן היא חוויה בלתי נשכחת.
3. ההשפעה הסובייטית: ברית המועצות עשתה למדינה הזו הרבה דברים רעים, ובראשם הכיעור הבולט של מפעלי התעשייה והאוכל (מקווה שאשתי תסלח לי). בצד זאת, הם יצרו כאן תשתיות תיירות טובות באופן יחסי (מפות; שבילי הליכה), כמו גם תחבורה ציבורית סבירה. בנוסף, קירגיזסטן היא הזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם תרבות סובייטית אמיתית, כזו שהשפעותיה עדיין ניכרות ברחובות הערים (כנראה שקירגיזסטן לא הייתה מספיק מעניינת כדי שיורידו אותם). לפחות עבורי זו הייתה חוויה אנתרופולוגית נהדרת.
4. נוחות ההגעה מישראל: אפשרויות ההגעה למדינה נוחות למדי, ומתבססות לרוב על איסטנבול או על מוסקבה כקונקשן (כשעה ו-45 דק' טיסה), ומשם לבישקק, בירתה של קירגיזסטן (כחמש שעות טיסה).
5. תועלת ביחס לגודל: קירגיזסטן היא לא מדינה גדולה. זה לא אומר שאי אפשר לטייל בה חודשיים (אפשר), אבל זה כן אומר שאפשר בהחלט להגיע אליה לטיול בן שבועיים, ולא בהכרח (רק) כטיול אחרי הצבא.
לקירגיזסטן יצאנו שלושה חברים מהצבא שחיפשו מפלט הררי מהחום של סוף אוגוסט בישראל לקצת יותר משבועיים. לנוכח קוצר הזמן, החלטנו להתמקד בחלקה הצפוני של המדינה ולשמור, בצער רב, את דרומה של המדינה לפעם אחרת. את הדרך לבישקק (פורמוזה בשמה הסובייטי) עשינו בטיסת "פגסוס" דרך איסטנבול (בסוף הפוסט יש דיס המלצה על הטיסה הזו).
טרק הקרקול (Karakol)
לאחר נחיתה בבישקק יצאנו במהירות על גבי מרשרוטקה (מוניות השירות שהן שם דבר במרחב ההשפעה הסובייטי לשעבר. אף אחד לא יודע בדיוק איך, אבל הן מביאות אותך ביעילות יחסית מנקודה א' לב') לקרקול, העיר השוכנת למרגלות רכס הטיאן שאן. אחרי התארגנות קצרה בת יממה, נערכנו ליציאה לטרק הקרקול, שהוא כנראה "האטרקציה" המפורסמת ביותר בקירגיזסטן. מדובר בטרק גמיש מאוד שעיקרו, בהכללה גסה, תנועה על נחלים וחציית פס בכל יום - כך שאתם יכולים לבחור מאיזה נחל להיכנס ובאיזה נחל לצאת.
אנחנו התחלנו בעמק ג'יטי אוגוז (Jeti-Oghuz) וסיימנו אותו לאחר שלושה ימים, על עמק קרקול, בדרך חזרה לעיר. היממה הראשונה היא בסימן הליכה בעמק יפהפה, כאשר כבר בהתחלה נתקלנו בנשר עומד דומם, חסר ניע. רק לאחר זמן קצר הבנו שהוא פשוט ממתין לאדונו, אשר אילף אותו ככלי ציד. ההתבוננות בחית הפרא הזו, הממתינה כנועה לבעליה, הזכירה לי עד כמה התרבות הקירגיזית שונה ומיוחדת.
כשהמשכנו עמוק לתוך העמק, הרחק מכל ציביליזציה, נתקלנו ביורטה מבודדת. מהר מאוד יצאה ממנו משפחה, והחשד הראשון שלנו היה שהיא רוצה את הכסף שלנו. טעות של טירונים. המשפחה הזו יצאה, מסוקרנת, פשוט כדי להיפגש איתנו ולהציע לנו דבר מה לאכול, מבלי לבקש דבר. חרף מגבלות השפה, ההזדמנות לחזות במשפחה פשוטה, שחיה באוהל, ומציעה משהו מהמעט שיש לה פשוט כאקט של נדיבות כלפי זרים גמורים, ריגשה אותנו מאוד. לא התאפקנו ודחפנו לילד הקטן שוקולדים שהבאנו איתנו, ונפרדנו כידידים. עוד ניתקל בנדיבות המופלגת של העם הקירגיזי בהמשך הטיול.
לפני העלייה לפס (Teleti Pass) התמקמנו ללינת אוהלים תחת כיפת השמיים, בנוף פשוט יוצא דופן. באמצע הלילה העיר אותנו גיא. "תגיד, השתגעת?", שאלנו. לא, הוא לא השתגע, אבל אחרי גיחה קצרה לשירותים הוא לא יכול היה לעמוד אדיש מול תצוגת הכוכבים. כשיצאנו מהאוהל הבנו כמה הוא צדק. חבל שהיינו עייפים מכדי לצלם.
בתחילתו של היום השני ידענו שממתין לנו טיפוס לא פשוט, אך מזג האוויר הבטיח טובות ונצורות - שמיים כחולים. מהר מאוד גילינו שבהרי קירגיזסטן יום יכול להיות מורכב מארבע עונות השנה. כשהתחלנו לטפס, ליווה אותנו גשם שוטף שהקשה מאוד על ההליכה בנתיב מחליק ולא פשוט, וככל שעלינו התחלף הגשם לכדי סופת שלג. כך נאלצנו לפלס את דרכנו כמעט מבלי לראות את נתיב התנועה, וכשאנחנו לא רואים כמעט אף אחד מלבדנו. כשהתחלנו לרדת מהפס (שיש אומרים שהוא נפלא, לפחות כשרואים משהו) מזג האוויר השתפר והגענו, מותשים, לעמק קרקול המדהים. בלב כבד החלטנו שלנוכח מזג האוויר, הדבר הנכון יהיה לחזור דרך עמק קרקול ולא לנסות ולטפס לאלא קול, פסגת הטרק.
את הדרך חזרה עשינו במזג אוויר נפלא, ומהר מאוד גילינו שהאלטרנטיבה של הליכה בעמק קרקול היא פשוט נהדרת - הדרך התאפיינה בנוף מהמם של גלויה פסטורלית, ואנחנו התאוששנו מהר מאוד מה"פספוס". ובכלל, אם נהיה קלישאתיים לרגע, מהו באמת פספוס בטיול? הרי כל ויתור על משהו אחד מזמן, בהכרח, הזדמנות לחוויה אחרת, לאו דווקא פחות מענגת.
כשהגענו לקרקול, גילינו שישראלים רבים נתקעו בסופה הזו, שלמזלנו לא לקחה חיים. אבל זו ההזדמנות להפציר בכם, גם למטרקים המנוסים שבכם, ללמוד מכמה שגיאות שלנו:
1. המפות בקירגיזסטן הן 1:200,000, פי 2 ביחס מהמפות המוכרות לכם. המשמעות היא שהמרחקים על המפה מטעים, והם ארוכים פי שתיים ממפה "מערבית" מקבילה. קחו את זה בחשבון.
2. קחו לקירגיזסטן טלפון לוויני - פגשנו אנשים שזה הציל להם את החיים, ואפשר לשלוח מחלצים לנקודה שלהם, כשהם לא ראו שום דבר.
3. לא לקחתם טלפון לוויני? קחו פורטר קירגיזי, גם אם זה מייקר לכם קצת את הטיול - הפורטר מכיר לרוב יותר מכם את מזג האוויר, ויידע לנתב אתכם בצורה הטובה ביותר למול סכנה. אני לא מהאנשים שלוקחים פורטר, אבל לדעתי במקום כזה זה מוצדק בהחלט.
4. יצאתם לבד? עדכנו מישהו במועד החזרה המתוכנן שלכם על מנת שיידע להתריע אם אתם מתעכבים מסיבה כלשהי.
לסיכום - מדובר בטרק נפלא. הנופים מהממים, ההרים מושלגים, העמקים מוריקים, סוסי הפרא שועטים והכל מנוקד במשפחות של נוודים. אבל - טרק מאתגר, בייחוד במזג אוויר גרוע.
קוצ'קור (Kochkor)
מקרקול לקחנו שוב מרשרוטקה, ביחד עם בעלי חיים שונים, עד לקוצ'קור, בירת טיולים מפורסמת גם היא. קרקול היא עיר נידחת למדי, אך הייתי ממליץ להעביר גם בה קצת זמן, בשביל האפשרות להכיר באופן בלתי אמצעי עיר קירגיזית טיפוסית. בכל עיר כזו תוכלו למצוא בתי קברות מוסלמיים מיוחדים ונפלאים סטייל סיפורי אלף לילה ולילה, שהם שילוב ארכיטקטוני יוצא דופן של אסלאם ומזרח. בקוצ'קור, בית העלמין יפהפה ומומלץ במיוחד. בעיר אפשר גם להתרשם ממונומנטים סובייטיים אופיניים.
אגם סונג קול (Song Kul Lake)
בקוצ'קור התארחנו אצל משפחה נפלאה, שהציעה לקחת אותנו עד לאגם סונג-קול, שנחשב לאחת הנקודות היפות ביותר בקירגיזסטן. האח הגדול במשפחה לקח אותנו ברכב רגיל את הדרך בת 100 הקילומטרים לאגם הנמצא בגובה של למעלה מ-3,000 מ'. את 50 הקילומטרים האחרונים העברנו בדרך עפר, כשמהר מאוד שמענו רעש חשוד. פנצ'ר. הנהג, מנוסה מאוד בתקרים, מסתבר, תיקן חיש מהר ושב לנסיעה. "לא נורא, זה תמיד קורה. העיקר שיש לנו גלגל רזרבי". לאחר כשעה נסיעה גם זה לא הועיל לנו, כשגלגל נוסף החזיר נשמתו לאבא שבשמיים ועכשיו הרכב כבר לא יכול היה להמשיך. אנחנו היינו מוטרדים שניאלץ להעביר את הלילה בדרך אבל הנהג שלנו לא התבלבל ועצר מכונית קירגיזית חבוטה שירדה מהאגם. המכונית עצרה וממנה יצאו 8 בני משפחה אחת. הם הסכימו לחכות, בזמן שאב המשפחה לוקח אותנו עם הרכב החבוט עד לאגם.
האגם נחשף למגיעים אליו בבת אחת במלוא תפארתו - מים כחולים, הרים מושלגים, מאות יורטות ועשרות אלפי חיות מרעה מכל הסוגים. ארץ בראשית אמיתית הממזגת בין טבע פראי לבין התרבות הנוודית. אנחנו התארחנו אצל אחת המשפחות באגם ביורטה שהם הציעו, והיא לא הכזיבה - למרות מזג האוויר הקפוא. כשהתעוררנו, התגלה לעינינו מחזה נפלא - השלג שירד בלילה עיטר את ההרים והשאיר נוף גלויתי יוצא דופן. איזה מקום!
באגם עצמו אין בדיוק "אטרקציות" , אבל יש בו הזדמנויות לשוטטות בלתי נשכחת בתוך אחת מתמונות הנוף היפות ביותר בנמצא, והכל בתוך כפרים "זמניים" של קירגיזים מכניסי אורחים ומרעיהם.
את הדרך חזרה החלטנו לעשות בירידה רגלית מהאגם. באף מקום לא מצאנו מסלול מסודר, אז הסתמכנו על המפות הקירגיזיות שעמדו לרשותנו וביקשנו מהמשפחה שהתארחנו אצלה להגיע לנקודת היציאה, ממנה הערכנו שיש שביל רועים שאורכו 15 ק"מ המוליך עד לכפר Kyzart.
הדרך יפהפייה - נוף הררי חצי מדברי וחצי ערבתי, שמבטא בדיוק את חילופי העונות בקירגיזסטן, מהקיץ לסתיו. לאחר הגעה לפס הדרך מתפתלת למטה עד לעמק חקלאי יפהפה, שם ניתן לחזות באיכרים העובדים בחלקותיהן כאילו שנות ה-60 לא חלפו מעולם - כאן הפטיש והמגל שולטים בכיפה, ואף מכונת חקלאות מודרנית לא נצפתה בקרבם.
לסיכום - אקורד סיום נפלא לאגם נפלא, שהוא דרך נוחה מאוד לרדת מהאגם אל "הציביליזציה" (כן, בטח) מבלי לאתגר שוב את גלגלי הרכבים המקומיים. מהכפר עצמו אפשר לנסוע חזרה לקוצ'קור.
דגשים חשובים למסלול:
1. קודם כל, מים - הביאו מים לסונג קול, כי קשה מאוד למצוא שם מקורות מים. אנחנו נתקענו ללא מים, ונאלצנו להתבסס על המים המפוקפקים של האגם עצמו (בסיוע כדורי כלור ויכולת הכחשה נהדרת - הרי שערות הסוסים האלה הן צמח ותו לא). ההמלצה הזו נכונה שבעתיים אם החלטתם לרדת ברגל את האגם.
2. נקודת היציאה מבלבלת - הסתייעו במפות מקומיות וודאו שאתם על השביל. חשוב מאוד לראות מראש שהמקומיים מוליכים אתכם בדיוק לנקודת ההתחלה, הגם ויש מספר ערוצים המוליכים לכפר.
3. הנסיעה סביב האגם היא ארוכה מאוד בגלל שהדרך משובשת - קחו זאת בחשבון בתכנון המסלול.
אגם אורטו - טוקוי (Orto Tokoy Reservoir)
בחזרה בקוצ'קור, החלטנו לקחת יום הפוגה, וכך התארגנו לנו עם בירות קירגיזיות טיפוסיות וצ'וקולוקים סוג ד' (פרי הבאושים של ההשפעה הסובייטית) מתוך מטרה לשים פעמינו לאגם אורטו טוקוי, שהוא למעשה אגם מלאכותי שנוצר כתוצאה מסכירת מי הנהר וממוקם כ-20 דק' נסיעה מהעיר. המקום יפה מאוד לרביצה (אם כי כנראה שלא לטבילה) בשקט ושלווה, ללא הפרעה.
לאחר כשעה הגיחה משאית ירוקה וממנה יצאו שלושה קירגיזים מגודלים. אנחנו זיהינו הזדמנות לטרמפ חזרה, ושאלנו אותם ברוסית רצוצה אם אפשר. כמובן, הרי כאמור אין קירגיזי שלא מוכן להסיע טרמפיסטים תמורת התשלום המתאים. וכך עלינו לנו, שלושתנו, למושב האחורי. זמן קצר לאחר מכן המשאית סטתה מהדרך לכפר נידח (גם במונחי קירגיזסטן) ועצרה ליד גבעה קטנה. שלושת הגברים החסונים יצאו, וזה השלב שזיהינו שיש להם כלי חפירה. פה חשבנו שהסוף שלנו הגיע, ושמותנו יהיה בכפר נידח בקירגיזסטן, קבורים תחת עץ. לאחר דקות מורטות עצבים הסתבר שהקירגיזים החביבים פשוט רצו לחצוב קצת בסלע ולראות אם יש בו משהו בעל ערך. אנחנו זכינו בחיינו בחזרה, כמו גם בתמונה פנוראמית נפלאה על האזור.
אגם קול אוקוק (Kol'ukok Lake)
מקוצ'קור יצאנו שוב לאחד הטרקים המפורסמים במדינה, המוליך לאגם קול אוקוק. נקודת היציאה לטרק היא מהכפר Isakeev, הנמצא כרבע שעת נסיעה מקוצ'קור. מדובר במסלול חד כיווני, שראשיתו בעלייה בערוץ נחל שאורכו כ-10 ק"מ, שכולל עלייה מתונה אך מתמשכת של 1,000 מטרים מצטברים בגובה. אפשר לעשות את המסלול גם על גבי סוסים, אבל אנחנו העדפנו לסמוך על רגלינו, בזוכרנו שחבר אחר שטייל בקירגיזסטן שבר את רגלו כשהיה על סוס בטרק זה ממש.
העמק הולך והופך ירוק ויפה ככל שעולים בגובה, עד לנקודת השיא, המחייבת טיפוס קצר בן עשר דקות שבסופו ממתין הפרס הגדול למנצח שהגיע עד כה - האגם הנפלא הזה. לאחר הליכה קצרה לאורכו, מגיעים לקצהו, שהוא נקודת הלינה. כשאנחנו הגענו (סוף אוגוסט) היורטה האחרונה בדיוק נערכה לקיפול, כך שקחו בחשבון שאם אתם מגיעים בעונה זו (ובוודאי לאחריה) - אתם תידרשו לאוהלים.
הלילה שהעברנו באוהל היה ללא ספק הקר ביותר שחוויתי בימי חיי, למרות שהיינו לבושים מכף רגל ועד ראש. אם אהיה כן, היו רגעים שבהם חשבתי שקובי וגיא, חבריי משכבר הימים, החזירו נשמתם לבורא עולם ואני, כשלעצמי, אדרש להעביר את הלילה בחברת שתי גוויות. בדרך נס השחר הפציע ואנחנו, שלושתנו, שרדנו. לכם - אני ממליץ בחום להיערך עם כל הביגוד החם בנמצא בעת לינת לילה בקירגיזסטן, בוודאי בטרקים כמו זה - בהם נדרשים לישון במרחב שבאופן יחסי אינו מוגן מרוחות השמיים. על כל פנים, הבוקר זימן לנו מראות נפלאים של האגם, ושל הנוף ההררי בצידו. את הדרך חזרה עשינו כמובן בקלות רבה יותר. לסיכום - טרק יפהפה, לא קשה, עם תגמול נפלא בסופו. לא להחמיץ.
בישקק (Bishkek)
בקוצ'קור נפרדנו בפעם האחרונה מהמשפחה המארחת שלנו, ולקחנו מרשרוטקה לעיר הבירה בישקק. העיר מודרנית למדי ושונה מאוד משאר קירגיזסטן - כאן אפשר לשתות קפה סביר, ללכת לפאב שנראה יחסית נורמלי ולאכול אוכל טוב (המלצות בהמשך). בבישקק גם תוכלו לראות נוכחות משמעותית יותר של המיעוט הרוסי - נוצרי, שנמנה לרוב עם האליטה הכלכלית במדינה.
מטיילים רבים בורחים מבישקק, אבל אנחנו דווקא מצאנו בה הפוגה מודרנית נחמדה מההליכות בטבע הנידח של קירגיזסטן. ההמלצות המרכזיות שלי בה היא להסתובב במרכז העיר הקומוניסטי להחריד (ולהפליא), וללכת לגיחה לבזאר המרכזי של בישקק, שהוא שוקק במיוחד בגלל מרכזיותה ההיסטורית של קירגיזסטן בדרך המשי. אחלה הזדמנות לנשנש קצת פיסטוקים איראניים.
בבישקק גם טעמנו את המשקה הלאומי הקירגיזי, הוא הקומיס, שזה חלב סוסות מותסס וחם. מה אני אגיד לכם, החלטה גרועה ביותר - אין דרך אחרת לתאר את זה מלבד שילוב גיהנומי בין חלב מקולקל לבין בשר מקולקל. קוריוז נהדר, אבל בסוף אתם רוצים לחזור בחתיכה אחת הבייתה, אז עדיף לוותר.
שמורת אלה ארצ'ה (Ala Archa National Park)
מבישקק יצאנו, מלאי נוסטלגיה, לטרק האחרון שלנו בשמורת אלה ארצ'ה, הממוקמת בקרבת העיר. השמורה קרויה על שם עצי העַרְעָר המפורסמים שיש בה, והיא דרך נהדרת בעיניי להתחיל או לסיים טיול בקירגיזסטן. המקום פופולרי למדי בגלל קרבתו לבישקק, אך ככל שתעמיקו בערוץ הנחל המרכזי בשמורה - כך תתרחקו מהמוני האדם ותמצאו את עצמכם, כפי שקורה לרוב בטבע של המדינה הזו, לבד לחלוטין.
המסלול שאנחנו עשינו הוא טרק בן יומיים, הלוך חזור, לאורך הנחל, עד לתחנה המטאורולוגית (כ-13 ק"מ פחות או יותר). המסלול עצמו יפהפה, והאזור של התחנה המטאורולוגית (הנטושה, כמובן) הוא פשוט יוצא דופן - נחל המתחתר בתוך עמק פסטורלי כשברקע הרים מושלגים. אחרי לילה נפלא הגיע הזמן שלנו להיפרד, בפעם האחרונה, מהטבע הפראי של קירגיזסטן ולשים פעמינו חזרה לבישקק, בפעם האחרונה. גם כאן, אלה ארצ'ה לא הכזיבה אותנו, ואפשרה לנו להתבונן ממבט ראשון על אחת מהמדינות היפות ביותר בעולם.
המסלול עצמו נוח למדי, למעט הצורך לחצות 2-3 פעמים נחל שוצף על גבי עץ רעוע ומחליק, שמתיימר להיות מעין גשר. צריך להיות הגון ולהגיד שזו הייתה חוויה די מאתגרת, אבל אם בעל קוארדינציה מוגבלת ביותר כמוני הצליח לצלוח אותם, כנראה שגם אתם תצליחו.
אפילוג
קירגיזסטן היא לא יעד נוח - האוכל מאתגר, תשתיות התיירות סבירות אבל לא יותר מכך, את המסלולים עושים לרוב לבד, אתגרי השפה לא מבוטלים (אלא אם כן אתם דוברי רוסית) והריחוק התרבותי מורגש ומובחן. מצד שני, קירגיזסטן היא באמת ובתמים היעד האולטימטיבי לאלה שעבורם, כדברי איש הטבע המפורסם ג'ון מויר, ההליכה בהרים היא כמו הליכה בביתם. קירגיזסטן מציעה מסלולי הליכה יפהפיים ומיוחדים בשמורות הטבע הרבות בה, והכל במרחקים סבירים. קירגיזסטן מכריחה אותך לצאת ממרחב הנוחות, אבל בה בעת היא מבטיחה לך תגמול הולם, ובעיקר גורמת לך לחזור קצת אחר מאיך שהגעת אליה. וזו, הרי, תמציתו של טיול.
המלצות, רבותיי, המלצות
1. בקירגיזסטן כל נהג הוא נהג מונית פוטנציאלי שישמח לקחת אתכם תמורת תשלום סביר ברכב שלו. השתמשנו באפשרות הזו כמעט בכל מקום (למעט בישקק), ותמיד נתקלנו באנשים חייכנים ואדיבים.
2. בקרקול, בקוצ'קור ובבישקק מומלץ להגיע לפני טרק למשרדי ה-CBT, שזה מעין איגוד התיירות של קירגיזסטן - נמצאים שם לרוב אנשים שיודעים לעזור, להכווין, להמליץ ולסייע, כמו גם למכור לכם מפות נורמאליות של האזור.
3. הקירגיזים הם באמת עם יוצא דופן בנדיבותו וברוחב ליבו - נצלו כל הזדמנות כדי לשהות אצל משפחות - בערים, בכפרים או ביורטות. בכל הפעמים שעשינו זאת - זו הייתה חוויה מדהימה.
4. אגם סונג קול: ממליצים בחום לרדת ברגל, אך התייעצו קודם עם מקומיים לגבי נתיב ההליכה המדויק.
5. מומלץ להכיר כמה מילים בסיסיות ברוסית, שיאפשרו לכם לתקשר עם הסביבה. אנחנו ידענו 10 מילים (שלושתנו. במצטבר) וזה די הספיק, בשילוב עם תנועות ידיים וכדורגל. כן, מסתבר שגם כאן כולם אוהבים כדורגל.
6. ללנים באוהלים (וזה כל מי שעושה טרק באזור) - הצטיידו בבגדים חמים, ותכננו מראש מקום לינה שמצמצם ככל האפשר את השפעת הרוחות הקירגיזיות הקפואות בהרים. קר שם - גם באוגוסט.
7. אל תוותרו על בישקק - נכון, היא לא יפה כמו פראג או פריז, אבל היא בהחלט מעניינת ליום טיול בנבכי המונומנטים הקומוניסטיים שלה.
8. טיסות - פגסוס היא חברת לואו קוסט תורכית, כך שמראש הציפיות שלנו היו מתחת לרצפה. בגלל זה, לא התרגשנו גם כשחשדנו שהם הפעילו את המזגן על חום כדי לתמרץ אנשים לרכוש משקאות קרים. מילא, קורה. אבל בקירגיזסטן (ורק שם. באף מקום בהזמנה לא נאמר שחלק מהטיסות יתבצעו עם חברה אחרת) גילינו שפגסוס רכשו את את פאר התעופה הקירגיזית, חברת איר מאנאס (Air Manas) והיא, איך לומר, ברשימת חברות התעופה שהאיחוד האירופאי אוסר על טיסה לתחומו, לנוכח בעיות קשות של בטיחות. וכך נמצאנו שלושתנו, ובהם חרד הטיסה שהנני, על סיפונו של מטוס של חברה שבטיחותה מפוקפקת, ללא יכולת השפעה. אנחנו, כשלעצמנו, הצלחנו להגיע (תודה לכדורי השינה שהביאוני עד הלום), אבל אני כן הייתי ממליץ לקחת בחשבון את האפשרות לעלות על טיסה שכזו בהזמנת טיסת פגסוס שגרתית לכאורה. לשיקולכם, כאמור, בבחירת אלטרנטיבות (הפופולאריות שבהן, כאמור, הן טורקיש ואירופלוט). מכל מקום, חזרה לתחילת המסע.
9. מקומות לינה מומלצים:
א. קרקול: Duet Hostel הוא מקום נהדר, עם אווירה מגניבה, אוכל טוב ותנאי לינה מצוינים במחירים זולים. שהינו גם ב-Hostel Nice וגם הוא היה מצוין (אם כי מעט פחות טוב מדואט). הוזמן דרך Booking.
ב. קוצ'קור: Hotel Paradise הוא שם מכובס ל-Homestay יוצא דופן של משפחה אמידה וחמודה בטירוף. מומלץ בחום - הם יעזרו לכם בכל מה שתצטרכו. המקום עצמו פשוט ובסיסי, אבל מכיל את מרבית הדברים שמטיילים צריכים. הוזמן דרך Booking.
ג. בישקק: Central Chuy Avenue Hostel. הוסטל נעים ונוח במחירים זולים במרכז העיר. מומלץ מאוד. הוזמן דרך Booking.
10. מסעדות מומלצות (ככל שיש כזה דבר בקירגיזסטן):
א. קרקול: Karakol Coffee - בית קפה מצוין בעיר, המציע קפה וארוחות בסגנון מערבי. מסעדה מעט יותר מפונפנת (באופן יחסי) היא Kench, שמציעה מבחר רחב של אוכל מערבי ומקומי.
ב. קוצ'קור: היצע המסעדות דל למדי, אבל שתי המלצות סבירות הן Retro Cafe ו-Cozy Cafe.
ג. בישקק: Dodo Pizza היא בפירוש הפיצה הטובה בעיר. Prosto Kofeynya הוא בית קפה שמגיש מעט דברים, אבל המעט שהוא מגיש הוא פשוט מצוין, והקפה הוא הטוב ביותר ששתיתי בקירגיזסטן.
מסלול הטיול
