יוון היא קונצנזוס ישראלי ואף יותר מכך, קונצנזוס עולמי. איכשהו, נראה שהמדינה הקטנה (יחסית) הזו מצליחה להלך קסמים מזה אלפי שנים על תיירים מכל הגוונים והמינים - החל מהוגים ידועי שם ("נדרשות שנות חיים כדי להכיר את יוון, נדרש הרף עין כדי להתאהב בה", אמר עליה הנרי מילר) ועד משוררים בני ימינו ("בטברנה ישנה בסלוניקי, הבוזוקי מנגן את התקופה", הרהר בן-אל תבורי). וכך גם אנחנו, מצוידים בכרטיסי טיסה במחירי עלות ובזמן פנוי הודות לחופשת הפסח, מצאנו את עצמנו בערש לידתה של הציביליזציה המערבית כפי שאנחנו מכירים אותה. במקרה הזה, חיפשנו דווקא לטייל ביוון היבשתית ולנצל את הירוק והלבן שמאפיינים את יוון בעונת האביב.
יוון אינה יעד אקזוטי במובן הקלאסי של המושג. במקומות רבים חשנו שאנחנו נמצאים בליבו של חבל ארץ ישראלי שעבר שדרוג תוכנה, אבולוציה. אם תרצו, יוון היא מה שישראל יכולה הייתה להיות אם רק הייתה מזיזה את עצמה כמה מאות קילומטרים צפונה, וזה בעצם סוד הקסם. היכולת לראות מקום מוכר - אבל בה במידה אחר - משדרגת את בלוטות החושים שלנו ומאפשרת לנו התבוננות ייחודית במה שקיים, ובמקום שאליו אנחנו עתידים לחזור. משחק האסוציאציות הזה בין ישראל לבין יוון ליווה אותנו לכל אורך הטיול, בייחוד כשסופת אבק מהסהרה כיסתה את יוון במשך יומיים והראתה לנו שליבה של יוון הוא אולי באירופה, אך שמיקומה הגיאוגרפי נטוע עמוק בחופי הים התיכון.
אם יש מושג אחד שמאפשר ללכוד כל אחד מהנופים המגוונים שקיימים במדינה הזו - החל מהחופים התכולים של חצי האי פיליון, המשך בכפרים הציוריים של זאגוריה וכלה בבתי הקפה של אתונה הנפרסים אל הרחוב - הרי שהוא מושג השלווה. יוון מאפשרת לתייר התבוננות בנופים שלווים ונעימים, המשמשים מעין תרופת הרגעה חוקית ללא נזקי לוואי להומו-נרבוזוס, הלא הוא האדם המודרני בן ימינו. נתקלנו בנופים דרמטיים מאלה (למעט מנזרי מטאורה והנחלים הבורקים בטורקיז בזאגוריה, שמהממים כפשוטם), אך אני חושב בכנות שלא נתקלנו בגירסה עוצמתית יותר לשקט במובנו הויזואלי.
ואת השלווה הזו מלווה (זהירות, הכללה) הנוף האנושי הנפלא שהם אזרחי יוון. חמימים, נוגעים (אם לא היינו ישראלים כמעט והייתי אומר שיותר מדי), מכניסי אורחים, כנים, גאים, הגונים. מבעל המלון בלילה הראשון שהתעקש לקחת אותנו באמצע הלילה לשישליקיה הטובה בעיר כי היינו רעבים ועד המלצר בכפר שכוח אל באבריטניה שהקדיש שעתיים מזמנו הפנוי כדי לשוחח איתנו על החיים ביוון. ביוון לא נתקלנו בזיוף ובפורמאליות שמלווים, לצערנו, גורמים רבים כל כך בתעשיית התיירות העולמית, ואם היו זיוף ופורמאליות - הרי שהם הוסוו מפנינו בצורה מושלמת.
והאוכל, הו האוכל - האלוהי בפשטותו. התקשינו להאמין שהסלט היווני הנמכר בארץ הוא בן דוד (חיוור, מצולק ועילג) של הסלט היווני הנפלא שמוגש ביוון - עם ירקות משובחים (כנראה שאת התוצרת המובחרת הם לא שולחים ליצוא, בניגוד למדינה אחרת לחופי המזרח התיכון), גבינת פטה (שלמה!), זיתים, שמן זית ולפעמים גם צלפים. שלם הגדול מסך חלקיו. קציצות הבקר ברוטב היו תמיד נפלאות, הגירוס מרגיש כמו גירסה משודרגת של שווארמה, הממולאים, וכמובן - המתוקים, שביחד עם הקפה היווני (אל תגידו קפה תורכי אם אתם רוצים לחזור בחתיכה אחת) ממלאים קינוח שהוא ארוחה בפני עצמה. והכל - במחירים שבארץ היו מתקבלים בגיחוך ובחוסר אמון ("זה שמן זית או שמן מכונות חביבי?")
את המשבר הכלכלי שפקד את יוון ולמעשה עדיין פוקד אותה לא ראינו באופן ממשי למעט בבירה אתונה. אתונה היא עיר נפלאה כפי שתל אביב נפלאה - לא כי היא יפה במיוחד, אלא כי יש בה מעין מקצב ייחודי שהופך אותה לעיר אמיתית. נכון, כל העיר מלאה גרפיטי, כמות ההומלסים ברחובות היא מטרידה ותחושת הביטחון בלילה אינה מן המשובחות. אבל מצד שני - העיר חיה ותוססת, בתי הקפה שוקקים, המסעדות נהדרות והמחירים שפויים. בלב אתונה, ממש ליד גבעת האקרופוליס, הגענו לטברנה שחששנו שתהיה תעשייתית ויקרה. מצאנו את עצמנו מלקקים שאריות מעלי גפן שנקטפו מהגפן המסוככת על המסעדה, נהנים משירות מצוין וממחיר סביר. זוהי יוון, ואולי אי אפשר אחרת - הרי העם הגאה שהצליח להילחם על ריבונותו פעם אחר פעם מצליח גם הפעם, גם אם בקושי רב, להמשיך בחייו - למרות הקשיים, ואולי בגללם.
אה, ואף מילה על המבנים מעוררי היראה שנמצאים כבר אלפי שנים בלב העיר שהייתה בירת העולם העתיק.
יוון היא ארץ נפלאה, שמשלבת כמעט את כל הרכיבים שהופכים טיול למוצלח. הקרבה לישראל, גודלה הסביר (יחסית) של המדינה; השילוב הנפלא בין טבע (כחול, ירוק, לבן, you name it), היסטוריה, אוכל ותרבות; והמחיר הסביר - הופכים אותה ליעד מומלץ במיוחד. יאסו!
לא להחמיץ:
1. מנזרי מטאורה - אני ממליץ לבחור מנזר או שניים ולהיכנס אליהם, וכמובן להתעדכן מראש בשעות הפתיחה (לרוב 09:30-15:30). אנחנו היינו במנזרים Megalo Meteoro (מומלץ) וב-Rousasanou (אפשר לוותר על הכניסה אבל מומלץ לעשות את המסלול הקצר שמטפס מהמנזר עד לעמדת תצפית יפהפייה - מרחק של 10 דק' לכל כיוון ואין איך להתבלבל).
2. החופים המזרחיים של חצי האי פליון (Agii Saranta, Agios Ioannis, Damouchari, Mylopotamos) והכפר Makrinitsa שבלב חצי האי.
3. מסלול הליכה בנחל הווידומאטיס שבזאגוריה (מגשר פפינגו לגשר קלידוניה, כ-8 ק"מ הלוך וחזור; קל מאוד להתמצא דרך הגוגל מאפס בגלל שהמסלול עובר על תוואי הנחל).
4. גבעת האקרופוליס, למרות היצף התיירים (מומלץ בחום להזמין מקומות בראש כדי להימנע מהתור או, לחילופין, להגיע כשעה וחצי לפני הסגירה) 5. המלון - מסעדה הנפלא שלנו במיקרו חוריו
עצת זהב: 1. יוון היא מדינה עונתית (בהכללה קר וגשום בחורף, חם ויבש בקיץ) כך שהאביב (אפריל-יוני) הוא העונה המומלצת בעיניי לטיול - הכל ירוק, פורח,ההרים מושלגים ומזג האוויר לא חם.
2. ביוון יש מקומות המיוחדים למתוקים מכל הסוגים - אל תוותרו על הבקלאווה המקומית. לא דומה בשום צורה לגירסה (החיוורת גם היא, לצערנו) הישראלית.
3. המרחקים ביוון לא נורא גדולים, אז אפשר להתגמש בחיפושים של יעד הטיסה בין אתונה לבין סלוניקי. בנוסף, אפשר לבחון אופציה של טיסה פנימית שעשויה להיות במחירים זולים מאוד (בייחוד אם אתם מזמינים אותה במנותק מההזמנה של הטיסה מהארץ).
מחירים (מהחוויה הסובייקטיבית שלנו):
1. מלונות (בסיסיים ופשוטים) - 40-50 יורו.
2. ארוחות - 2-4 יורו למנה של מזון מהיר (גירוס וכדומה); 10-18 יורו לסועד בטברנות (כולל מנת פתיחה, מנה עיקרית ושתייה)
מסלול טיול:
Comments