"זו אף פעם לא אותה העיר בה היית בפעם הקודמת", אמר עליה בערגה הסופר והמשורר האמריקני מארק טווין (Mark Twain). "להגיע לשיקאגו זה כמו לצאת למסע אל מחוץ לעולם המוכר לנו", דיבר בשבחה מאדי ווטרס (Muddy Waters), מוזיקאי הבלוז המפורסם. "לא יודעת, העיר הזו הקסימה אותי", אמרה אמא שלי. שיקאגו לא מפלה אף אחד ומהלכת קסם על בני האנוש כולם, מפורסמים ושאינם מפורסמים, בני זמננו ובני מאות אחרות. וכן, כמו שתיווכחו בהמשך, גם עליי.
שיקאגו (Chicago), העיר השלישית בגודלה בארה"ב, הוכרזה כעיר ב-1837 והתפתחה במהירות אדירה משתי סיבות מרכזיות: חפירת תעלת אילינוי ומישיגן (1848) שיצרה נתיב מסחר ימי ישיר מהימות הגדולות של צפון ארה"ב ועד למפרץ מקסיקו דרך נהר המיסיסיפי; והפיכתה של שיקאגו - בשל מיקומה ובשל התפתחות הרכבת ככלי מסחר ותעבורה עיקרי במאה ה-19 - לנקודת ההצטלבות הראשית של קווי הרכבות בארה"ב. מיקומה של שיקאגו ב"מרכז האמריקני" (המידווסט, The Midwest) ולא לחופי האוקייאנוס היא שהעניקה לה את תהילתה ושהפכה אותה למרכז תעשייתי ועסקי גלובאלי. אם חיית במאה ה-19 וחיפשת הזדמנויות עסקיות והרפתקאות חדשות - שיקאגו הייתה הכתובת בשבילך.
העושר והשגשוג של העיר יצר מרחב כמעט חסר תקדים של יצירתיות וחדשנות בבנייה בעיר, שהואץ באופן דרמטי בעקבות השריפה הגדולה (1871) שהחריבה כמעט שליש מהעיר כולה, ובפרט את מרכז העסקים הראשי. תושבי שיקאגו - שתדמיתם העיקשת והנחושה נודעת למרחוק - החליטו להפוך את הלימון ללימונדה ולהפוך את העיר למתחם הניסיוני האדריכלי החשוב והמפורסם בעולם. שיקאגו הפכה, במידה רבה, לעיר שבה כל אדריכל בעל שם עולמי שואף להטביע את חותמו. התוצאה ניכרת - זוהי עיר מרתקת מבחינה אדריכלית, שמגדירה - בצוותא עם ניו יורק - את המשמעות של עיר מודרנית.
שיקאגו היא מרכז תרבותי וכלכלי שקשה להפריז בחשיבותו - מטרילוגיית "האביר האפל" של באטמן שצולמה בחלקים גדולים בעיר, המשך בשושלת המפוארת של מייקל ג'ורדן והשיקאגו בולס בשנות ה-90, דרך אינספור חברות הענק שהחליטו להתמקם בעיר, וכלה בחידושים האינטלקטואלים שיצאו מהעיר (לא בכדי יש "אסכולת שיקאגו" בארבעה תחומים שונים - כלכלה, אדריכלות, ספרות וסוציולוגיה) ובפרט מהאוניברסיטאות המצוינות הממוקמות בה. זוהי עיר ענקית בגודלה, אבל לא פחות מכך - ברוחה ובהשפעתה.
ובכל זאת, שיקאגו נמצאת איכשהו בצילה של ניו יורק, מקבילתה לחופו של האוקייאנוס האטלאנטי. לדעתי, ההבדל הזה קשור בראש ובראשונה לכך שניו יורק פונה החוצה, אל העולם הגדול, בשעה ששיקאגו פונה קודם כל פנימה, לאמריקה. פסל החירות - אולי המונומנט המפורסם ביותר בניו יורק - הוא ביטוי עליון לקשר ההדוק בינה לבין "העולם הישן", ואילו שגשוגה של שיקאגו קשור דווקא בהתרחבות האמריקנית מהחוף המזרחי אל המערב. אל ניו יורק מגיעים כדי להבין את העולם, אבל אל שיקאגו צריך להגיע כדי להבין את ארה"ב.
שיקאגו היא מיקרוקוסמוס של ארה"ב לטוב - אך גם לרע. העיר מצויה במרכזם של שני קווי שבר אמריקניים - העברת מרכזי הייצור התעשיתיים של העולם מהמערב התיכון למקומות אחרים בעולם, ומאבקים גזעיים וכלכליים חריפים. זוהי אולי הסיבה שגודל אוכלוסייתה של העיר לא גדל בעשורים האחרונים, ואפילו הצטמצם במעט. המורכבות הזו לא פוגמת - ואולי אפילו מוסיפה - לחוויה של המטייל בעיר, וגם לגאוות היחידה של תושביה. זוהי לא עיר מושלמת, אבל זה תורם להפיכתה לעיר עגולה ולא חד ממדית.
כמה דברים כלליים על שיקאגו:
איך להגיע: שדה התעופה O'Hare נמצא 23 ק"מ ממרכז העיר והוא אחד משדות התעופה העמוסים בעולם. טיסות ישירות של חברת יונייטד (כ-12 וחצי שעות טיסה) מחברות בין נתב"ג לבין שדה התעופה, באופן המקל מאוד על שילוב העיר במסגרת טיול בארה"ב. העיר גם מקושרת כמעט לכל עיר אחרת בארה"ב בטיסות פנימיות זולות יחסית, וגם במובן הזה מאוד נוח להגיע אליה. גם יבשתית העיר נגישה למדי, אבל קשה לשלבה במסגרת טיול עם רכב שכור בלי בזבוז זמן די ארוך על נסיעה.
מתי להגיע: אפשר להגיע לשיקאגו בכל עונה, אבל מומלץ להימנע מהגעה בחום הקיץ (יולי ואוגוסט) ובשיא החורף (לא סתם מכנים אותה "עיר הרוחות", "The Windy City", הגם שהמוניטין מופרז ובבוסטון, למשל, ישנן רוחות חזקות יותר). באביב ישנה פריחה משגעת ואילו בסתיו אפשר ליהנות משלכת עמוקה ומרשימה.
התמצאות: שיקאגו היא עיר נוחה מאוד לניווט, וקל מאוד למצוא את דרכך שם, אבל דאגתי לכם למפה עם נקודות העניין המרכזיות.
לינה: כיאה לעיר גדולה יש בשיקאגו מבחר אינסופי של אפשרויות לינה. אני ממליץ להתגורר באזור River North שוקק החיים, ביום ובלילה - והוא גם נמצא במרחק הליכה מכל אטרקציה (המלון הזה מומלץ במיוחד).
את הטיול שלנו בעיר התחלנו בפארק המילניום (Millennium Park), שנבנה לכבוד המילניום החדש (אם כי בנייתו הושלמה רק ב-2004). זהו פארק שכולל תצוגות קבועות של אמנות מודרנית וצמחייה עשירה, כשמעל כולם מתבלט שער העננים (Clouds Gate), מבנה קצת מוזר דמוי שעועית. במבט ראשון - וגם במבט שני - אפשר לתהות על המבנה הביזארי הזה, אבל אם תתבוננו בהשתקפויות הנפלאות שהוא יוצר - הן על העוברים ושבים והן על גורדי השחקים של שיקאגו - אני חושב שגם אתם תתאהבו. אם אתם כבר כאן אז אל תפספסו את Lurie Garden, אבל אפשר בכיף לשוטט בנחת בכל רחבי הפארק הנפלא הזה (וב-Maggie Daley Park, הפארק הגובל בו ממזרח).
נהר שיקאגו (Chicago River) הוא אחד המאפיינים החזותיים הבולטים ביותר בעיר, ומסביבו התפתחה אחת הסצינות האדריכליות המרתקות ביותר בעיר. זהו באמת אחד האזורים היפים ביותר בעיר, ואני ממליץ בחום ללכת על טיילת ה-Riverwalk כולה: מ-Lake Street במערב ועד לשפך ימת מישיגן (כ-2 ק"מ). ההליכה לצידו של הנהר ומתחתיהם של גשרים קלאסיים יוצרת שילוב מיוחד במינו בין שקט וטבע לבין נופים אורבאניים. דרך נוספת ומומלצת במיוחד היא לשוט על הנהר ולחוות דרכו את היופי האורבאני של העיר שיקאגו (אנחנו לקחנו את הסיור הזה ומאוד נהנינו). אם המזל האיר לכם פנים והגעתם ביום חגו של פטריק הקדוש ב-17 במרץ אז אתם יכולים לחזות בשינוי (המלאכותי) של צבע הנהר מהכחול העמוק המאפיין אותו לירוק האירי המפורסם.
עם כל הכבוד לנהר, יש לנו פה עסק עם עיר השוכנת לגדותיה של ימת מישיגן (Michigan Lake), הימה השישית בגודלה בעולם כשלעצמה (שטחה גדול יותר מפי שתיים משטחה של ישראל) ואחת מחמש הימות הגדולות (The Great Lakes) המרכיבות את מערכת המים המתוקים הגדולה בעולם. הימה הזו מוסיפה חן לעיר ומאפשרת להתבונן על גורדי השחקים הנפלאים שלה בפרספקטיבה רחבה, וגם ליהנות מקו חוף מרשים ומיוחד של מי הטורקיז של הימה והנופים השלווים של סירות הדיג המיטלטלות על הגלים המתונים. גם כאן אני ממליץ ללכת על השביל שנבנה ממש על קו החוף (Lakefront Trail) מ-Balbo Drive בדרום ועד ל-Navy Pier (כ-2.5 ק"מ).
ה-Navy Pier נבנה ב-1916 כמזח עגינה לספינות ולסירות, אך בחלוף השנים זיהתה הנהגת העיר את הפוטנציאל הגלום בלשון היבשה הזו הנכנסת אל הים והחליטו להפוך את המקום לאטרקציה תיירותית. הנוף המרהיב אל העיר ופיסת הנדל"ן הפנויה הפכה את המקום לאחת הנקודות הפופולאריות בעיר המשלבת בין פארקים, חנויות, מסעדות, מתקני שעשועים ותערוכות. שווה ללכת לאורכו של המזח עד לקצהו המזרחי וליהנות מההמולה - ואת החזרה אתם יכולים לעשות דרך צידו השני של המזח.
לאורכה של שדרת מישיגן (מנהר שיקאגו ועד ל-Oak Street) נמצא The Magnificent Mile, או בתרגום קצת קלוקל - המייל הנהדר. זהו האזור המסחרי הראשי של העיר כך שחובבי קניות ומותגים ימצאו כאן את מבוקשם. גם אם אינכם כאלה אין מה לדאוג - הרחוב הזה מלא אופי ושווה ביקור בכל מקרה. מומלץ במיוחד להתעכב בחלק הדרומי - שם ממוקמים בנייני Wrigley ו-Tribune האיקוניים - כמו גם במגדל המים (Historic Water Tower) ובבניין ג'ון הנקוק (John Hancock), ממנו אפשר לעלות לתצפית מרהיבה על העיר (אין צורך לשלם על התצפית - אפשר פשוט לעלות לבר בקומה ה-94 וליהנות ממשקה אלכוהולי).
במקרה שיש לכם בעיות צוואר אז המקום הבא כנראה פחות מומלץ לכם. הלופ (The Loop), אזור העסקים של העיר, הוא בבחינת ביקור באבולוציית ההתפתחות של גורדי השחקים. לא יותר מ-500 מטרים מפרידים בין בניין ביטוח הבית (Home Insurance Building) - שנחשב לגורד השחקים הראשון בעולם עם בנייתו (1885) ושנהרס מאז - לבין מגדל וויליס (Willis Tower) שבנייתו הושלמה ב-1973 ושהיה הבניין הגבוה בעולם עד לשנת 1998. יש שתי דרכים - נהדרות כל אחת בדרכה - לחוות את הלופ:
טיול ברגל בצד הבניינים המרשימים (הרחובות Wacker Drive, Monroe, Clark, ו-Madison מומלצים במיוחד) - האזור לא גדול ואפשר לטיייל בו בנינוחות בין שעה לשעתיים.
עלייה לתצפית הנפלאה מראש מגדל וויליס (35 דולרים למבוגר ; במחיר הכרטיס כלולה גם תערוכה מעניינת על העיר שיקאגו; עדיף להזמין מראש באתר). אל תשכחו לאפסן את פחד הגבהים שלכם בשלב שבו אתם הולכים מעל רצפות שקופות ומרגישים, פשוטו כמשמעו, תלויים בין שמיים וארץ.
במרכזו של פארק גראנט (Grant Park) ובקרבת האגם נמצאת אחת הנקודות היפות ביותר בעיר -מזרקת בקינגהאם (Buckingham Fountain), שנפתחה לציבור בשנת 1927. המזרקה - מהגדולות בעולם - נבנתה בסגנון הרוקוקו בהשראת מזרקת לאטונה (Latona) שבארמון ורסאי. הקלאסיקה האירופאית משתלבת היטב בתפאורת העיר האמריקנית כל כך, ותמונת הנוף של המזרקה כשמאחוריה גורדי השחקים של שיקאגו נצרבת בזיכרון של המטייל כאן גם הרבה אחרי שהוא עוזב את העיר. המזרקה פעילה בין מאי לאוקטובר, ובכל שעה היא יוצאת לתצוגת תכלית של השפרצות מים. בשעות הערב מתווספת לחגיגה גם תצוגה של אורות וצלילים.
"אתה מגיע בגלל יופיה ואופיה של העיר, אבל אתה נשאר בגלל האוכל", אמר לי מכר אמריקני בן העיר שיקאגו. וכשמדברים על אוכל בשיקאגו, מדברים קודם כל על Chicago Style Pizza, או Deep Dish Pizza. זוהי לא בדיוק פיצה אלא מעין פאי פריך ממולא בנדיבות רבה, מאוד רבה ברכיביה של פיצה (רוטב עגבניות, גבינה, תוספות). האכילה שלה היא טקס בשיקאגו, שמצריך לרוב המתנה די ארוכה, אבל אני אעיז ואומר שלטעמי גרסת שיקאגו מתעלה על המקור האיטלקי (וגם הניו - יורקרי) . אני ממליץ במיוחד על הפיצות ב-Giordano's וב-Lou Malnati's Pizzeria: שתיהן מעולות. גם בשאר סוגי האוכל שיקאגו לא נופלת מאחור - אני ממליץ במיוחד על מסעדת הבראנץ' המעולה Beatrix ועל המסעדה האיטלקית Siena Tavern.
אם נותרתם עם זמן פנוי, הנה עוד כמה דברים שאתם יכולים לעשות בעיר:
1. חובבי אמנות? בוודאי תמצאו עניין במכון האמנות של שיקאגו (The Art Institute of Chicago), המוזיאון השני בגודלו בארה"ב המכיל אוסף גדול במיוחד של אמנות אימפרסיוניסיטית ופוסט - אימפרסיוניסטית. המוזיאון ממוקם במבנה ניאו-קלאסי מרשים שנותר כשריד יחיד מהתערוכה העולמית שהתקיימה בעיר ב-1893. לתערוכה הזו יש מקום של כבוד בהיסטוריה של העיר, משום שהיא עיגנה סופית את מה שתושביה ידעו תמיד - זו לא עוד עיר ספר פרועה במערב התיכון האמריקני אלא עיר עולם עם השפעה גלובאלית רחבת היקף.
2. אם יש לכם עוד זמן פנוי בעיר, שווה לשקול להגיע למקדש הבהאי של אילינוי (Bahai House of Worship) הממוקם כ-20 ק"מ צפונית למרכז העיר. זהו אחד משמונת מקדשי הבהאים והיחיד בצפון אמריקה. כרגיל לבהאים, הוא מרשים ביותר ושווה ביקור.
לא מספיק ישראלים מגיעים לבקר בשיקאגו - בעיקר מכיוון שהיא מרוחקת מהמסלול התיירותי המוכר של החוף המזרחי, ועל כן מצריכה הגעה ייעודית. בעיניי - זו החמצה, מכיוון ששיקאגו הייתה עבורנו אחת ההפתעות הנעימות ביותר בארה"ב. הנוף האורבאני הנפלא בצל האגם ותעלות המים, הפארקים המעולים, העושר התרבותי וההיסטורי, האוכל המצוין ונוחות ההגעה האווירית אליה למרות ריחוקה היחסי - כל אלה הם שהופכים את העיר הזו לכל כך נהדרת ולתחנת חובה (בעיניי) למבקר בארה"ב.
Comments