אני די משוכנע שאיטליה היא יעד התיירות המוצלח בעולם. מלבד האוכל חסר התחרות (לפחות בעיניי) יש בה עשרות יעדים שמתאימים, כל אחד כשלעצמו, לטיול ייעודי מיוחד - מהרי הצפון (האלפים והדולומיטים); הריביירה; אזור האגמים; ערי הצפון (מילאנו וונציה); טוסקנה ואומבריה; רומא; האיים (סיציליה וסרדיניה); והיד עוד נטויה. אנחנו בחרנו לנצל חופשת אביב קצרה שהייתה בידינו כדי לטייל בשני מחוזות מנוגדים כמעט מכל בחינה - החוף האמאלפי המתויר (בצדק, כפי שאני מקווה שתיווכחו בהמשך) וחבל אברוצו ההררי, שקרוב מאוד לרומא אבל איכשהו לא זוכה ולו לפרומיל מכמות המבקרים באיטליה (שלא בצדק, כפי שאני מקווה שתיווכחו בהמשך). בפרק זמן של קצת יותר משבוע עשינו טיול מעגלי בחלק זה של איטליה מבלי לעבור פעם אחת בעיר הבירה המפורסמת, בה כבר ביקרנו בעבר.
למה דווקא שם? ובכן, התשובות במקרה הזה טובות למדי. קודם כל, הגיוון. שני המחוזות השונים כל כך ממוקמים באופן נוח מאוד למי שאוהב לצאת לטיול מעגלי שכור מבלי לבזבז את כל זמנו בנסיעות מייגעות. שנית - הנופים. קשה להתחרות בנופי אמאלפי המיוחדים, המשלבים ים, כפרים ואוכל מצוין. אברוצו נתן את התוספת ההררית לטיול, עם נופים מיוחדים שהתבלטו עוד יותר לנוכח השלג הטרי שכיסה חלקים רבים ממנו. וכמובן - האוכל, שילוב של הגסטרונומיה האיטלקית המפורסמת עם מיטב מאכלי הים.
מיד עם הנחיתה ושכירת הרכב (המלצת חובה בפרק למטה) שמנו פעמינו על הכביש המהיר לכיוון החוף האמאלפי, ולאחר כשלוש שעות הגענו לעיר פומפיי (Pompeii), ללינת לילה. בתוך העיר נמצא אחד מאתרי העתיקות המפורסמים בעולם - הריסות פומפיי העתיקה. נתחיל בהתחלה - אנחנו לא חובבי עתיקות גדולים, אבל האמת שקשה להישאר אדיש לנוכח הפלא הזה - עיר רומית ענקית שנשתמרה כמעט כשהייתה לנוכח נטישתם הפתאומית של תושביה בעת התפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה, והודות לאפר הגעשי שכיסה אותה והשאיר אותה חבויה, ממתינה לאיכר שיגלה אותה לפני קצת יותר מ-300 שנים.
העיר ענקית, וזה חלק ניכר מקסמה. להולך ברחובותיה קשה להאמין שמדובר בעיר עתיקה בת למעלה מ-2,000 שנה. גם סיפור ההתפרצות של הוזוב, הר הגעש הניבט כמעט מכל פינה בעיר, מוסיף נופך דרמטי לכל הביקור, ואני ממליץ בחום לראות את הסרטון הממחיש באופן ויזואלי את התהליך. העיר מתוירת, אבל גודלה העצום מאפשר לבחור את הנקודות המרכזיות בהם הייתם רוצים לבקר, ולתכנן אותן בהתאם. מכל מקום, אני הייתי ממליץ לבקר בה לפחות מספר שעות (חובבי הארכיאולוגיה יוכלו למצוא בה עניין גם למשך יום שלם ויותר מכך) ולתכנן עוד בכניסה עם המדריכים את מסלול ההליכה, בהתאם להמלצת המדריכים שם. מכל מקום, מפה בסיסית לתכנון תוכלו לראות בלינק המצורף.
מהעיר פומפיי הגענו להר וזוב (Vezubio), הפושע המרכזי בנטישתה המיידית של העיר. ממש כמו ההיסטוריה שלו, גם הדרך אליו עוברת בייסורים רבים, פרי הדמיון של המאמץ המקומי לסחוט את התיירות עד דק. במחצית הדרך מהעלייה נסגר הכביש, ומתאפשרת רק חנייה במחיר מופקע (כ-12 יורו לפני שנתיים). משם מוליכים שאטלים אל הכניסה לאתר, כמובן גם הם בתשלום (כ-10 יורו). לבסוף, לאחר שהצלחתם להגיע למעלה, ממתין לכם התשלום לפארק עצמו. מעצבן ומרגיז. דרך נחמדה לצמצם עלויות היא לטפס באחד ממסלולי ההליכה המובילים לפסגה ולחסוך את החנייה ו/או את השאטל, תלוי בנקודת ההתחלה שבחרתם (העלייה להר קשה וממש לא מתאימה לכל אחד). מכל מקום, האתר מאפשר התבוננות במכתש שנוצר בהר כתוצאה מההתפרצות המפורסמת, ולחזות בנוף פנוראמי יפהפה על נאפולי, פומפיי והחוף האמאלפי (אם כי רק בימים של ראות טובה).
עזבנו את הר הגעש (שעדיין פעיל אגב) והתחלנו במסענו אל חצי האי האמאלפי, אחד המקומות היפים ביותר באיטליה. ההגעה אל האזור לוותה בשני מפגשים ישירים, כמעט אלימים - עם החוף הנפלא והירוק הנושק אל הים; ועם הלימונים המעולים שהם מקור גאוות האזור והבסיס ללימונצ'לו המפורסם. זו ההזדמנות להמליץ לכם בחום לקנות כאן לימונצ'לו איכותי ולא יקר להביא לישראל, וליהנות כאן מברד מלימון אמיתי שנמכר כאן בכל מקום. קשה להאמין שארטיק הלימון שלנו הוא קרוב משפחה של המאכל האלוהי הזה, שלעסנו בהנאה לכל אורכו של הטיול.
סורנטו (Sorrento) הוא הכפר הראשון שקיבל את פנינו, והוא ללא ספק שווה ביקור. הסמטאות הצרות, הבתים העתיקים והצבעוניים הם נקודת פתיחה מצוינת לטיול באזור. ההמלצה המרכזית בכפר דומה להמלצה שלי בכל כפר באמאלפי - תאבדו את עצמכם בתוך הסמטאות ותסתובבו עד עייפות. זה יוכיח את עצמו.
סורנטו הוא גם נקודת המוצא לאי קאפרי (Capri), שהוא אי יפהפה ודי קטן במרחק של כחצי שעת הפלגה מהנמל. קאפרי הוא אי תיירותי, מאוד, אבל יש תמורה לאגרה - מדובר בפנינה אמיתית ששווה את הגיחה. אז מה שווה לעשות במקום?
1. שיט מסביב לאי: להתהלך באי זה מקסים, אבל להביט עליו בשפע זוויות מהים זה שווה עוד יותר - המצוקים הדרמטיים, הבתים הציוריים והירוק הירוק הנשקף מכל עבר הם חוויה מיוחדת שבעיניי אסור לפספס. היציאה לשיט היא מהמזח - קל מאוד למצוא את המקום.
באמצע הסיור בערך יש אפשרות לקחת שיט נוסף וקצרצר (בעלות נוספת, לא מבוטלת) לעבר המערה הכחולה. אני הייתי ממליץ כן ללכת אליה בגלל שאתם כבר שם, אבל לבוא עם ציפיות מוגבלות - עשר דקות לפני "המערה הכחולה" יש מעין חצי מערה עם מים כחולים לא פחות. מכל מקום היה ממד משעשע בשירה של הגונודלייר שהשיט אותנו - שירה קצרה בת 35 שניות ובסופה אמירה מובהקת - "אתם יודעים, אני לוקח טיפים".
2. הכפר קאפרי: מרכז העניינים של האי, ומקום שוקק ומקסים כשלעצמו. גם כאן, הרשו לעצמכם להיאבד בין הבתים ולעשות את הדרך המטפסת לכפר. חוויה מומלצת ויפה מאוד.
3. גני אוגוסטוס: גנים אסתטיים ונעימים מאוד לאתנחתא קצרה. מהגנים יש תצפיות נפלאות אל הים המגיח מחלקו הדרומי של האי קאפרי. נקודת תצפית יפהפייה נוספת בקרבת מקום היא Belvedere of Punta Cannone.
מקאפרי שבנו חזרה לסורנטו ללינת לילה, ומשם יצאנו את דרכנו לכפר פוזיטאנו (Positano). את ההליכה בסמטאות הכפר עשינו תחת גשם שוטף וכשהגענו למרינה התמקמנו בבית קפה שסיפק לנו מחסה מהגשם. עם שוך הגשמים, שמנו פעמינו אל החוף בשנית ומה אני אגיד לכם, הכפר שווה את כל הסופרלטיבים המועתרים עליו - המים, סירות הדייגים, הבתים שנראים כאילו נערמו אחד על השני - איזה יופי.
היעד הבא שהמתין לנו על המפה היה הכפר על שמו קרוי המפרץ כולו - אמאלפי (Amalfi). אולי זה היה מזג האוויר המושלם, ואולי העובדה שהצלחנו למצוא בדרך נס חנייה (בתשלום, אל דאגה) - אבל זה בעיניי הכפר היפה ביותר באזור. הכפר בנוי בצורה נוחה מאוד, שמאפשרת בגדול ללכת לאורך הים ולהתפעם מהנוף הייחודי. את כל החוויה הזו מומלץ לעשות עם גלידה מצוינת, בייחוד בעונה.
מהכפר אמאלפי נסענו נסיעה קצרה לווילה רופולו (Villa Rufolo), שמגלמת מופת של בנייה טבעית המשתלבת עם המצוק הירוק של חופי האמאלפי. הגנים בוילה והנופים יוצאים מגדר הרגיל, ושווים בהחלט גיחה.
נקודת התצפית הזו הייתה גם נקודת הסיום שלנו בחבל הארץ המיוחד הזה. לבד מתחושת העצבות המלווה כל פרידה ממקום בו טיילת ושהופך, גם אם לזמן קצר, לביתך השני - הרגשנו גם שמחה על הזכות לחזות ממבט ראשון במקום שמשלב בשטח גיאוגרפי קטן כל כך חוויה משמעותית כל כך למטייל. אולי זה הלימונצ'לו האיכותי שמערפל כל אדם שמגיע לשם - אבל לא סתם המקום הזה הוא יעד נהדר ופופולרי, גם במונחי איטליה.
בלב כבד התנתקנו מהים והתחלנו את המסע צפונה לחבל הארץ השני שהמתין לנו, אברוצו (Abruzzo). חבל הארץ הזה לא מוכר מספיק למטייל הישראלי, וחבל. החבל כולל את חלקו המרכזי של הרי האפנינים, וככזה הוא הררי ברובו. אברוצו מאפשר גיחה קצרה מרומא (כשעה וחצי) להרים הקרירים והיפים של האזור והוא מומלץ לכל מי שהיה רוצה לשלב בטיול שלו גם הר או שניים. אנחנו בחרנו ללון את שני הלילות הראשונים בעיירה לאקווילה (L'Aquilla), לא לפני שעצרנו בכפרים הנפלאים Pescocanale ו-Capistrello, הנמצאים בקרבת העיר.
לאקווילה היא עיר יפה, אך סימניה של רעידת האדמה הטרגית שאירעה ב-2009 ושהביאה לכ-300 הרוגים עדיין ניכרים. חלק גדול מהעיר נמצא בשיפוצים, והתחושה הרווחת (לפחות לפני כשנתיים) היא שהולכים בתוך אתר שיפוצים גדול ולא בעיר שוקקת. מכל מקום, אנחנו בחרנו ללון בעיר משום שהיא מהווה בסיס ליציאה להרי האזור.
כשהתעוררנו משנת הישרים שלנו ופתחנו את הוילון, נגלה לעברנו מחזה מרשים ומטריד כאחד - שלג. שלג כבד. ובכן, תכניות לחוד ומציאות לחוד, ואנחנו ידענו שלטייל בהרים בזמן סופת שלגים זו חוויה מפוקפקת ביותר. כתמיד בטיול, הצורך בגמישות עלה על הצורך לעמוד בתכניות שהגדרנו לפני כן, ואחרי שיטוט קצר בלונלי פלנט ראינו את הכפר Assisi שבאומבריה, אשר זכה לסופרלטיבים ובעיקר - לא ממוקם כל כך גבוה, ונסענו אליו בלי היסוס. הדרך לשם לוותה בנסיעה מאתגרת בשלג, אבל הנופים האלה באמת היו שווים הכל.
העיירה אסיזי היא מרכז צליינות קתולי משמעותי מאוד, ובה נולד פרנציסקוס הקדוש, מייסד המנזר הפרנציסקני. האווירה הדתית ניכרת היטב בכפר המקסים. חלקו המערבי של הכפר הוא החלק העתיק והוא משופע בסמטאות צרות וציוריות, כנסיות מרשימות וחנויות מסוגים שונים. אל תפספסו את Piazza del Comune ואת Rocca Maggiore. אם אתם חובבי כנסיות, אסיזי היא המקום בשבילכם (מקומי אחד צחק איתנו שיש בעיירה יותר כנסיות מאנשים. בדיעבד, אני לא בטוח שזו הייתה בדיחה) אבל גם אם לא - הבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש היא בעיניי תחנת חובה.
תמיד חשבתי שהנצרות הקתולית מצוינת בשיווק, והבחירה בכפר הזה כמוקד צליינות אינה מקרית, אבל כנראה שגם פרנציסקוס הקדוש (או יותר נכון, הוריו) בחר נכון כשהתמקם במקום ממנו נשקף נוף של עמק כל כך מרשים.
מאסיזי המשכנו מעט מערבה להעביר אחר צהריים שקט עם פיקניק באגם טרסמינו (Lago Trasimeno) היפה, שם עצרנו בעיירות Torricela ו-Monte del Lago. כשהבטנו על המים השקטים והגבעות המוריקות מסביב צחקנו מנכונותה של הקלישאה - לפעמים, הדברים היפים ביותר מתגלים במקרה, מבלי שהתכוונת. לפרוג'יה (Perugia), העיר הגדולה התחובה בין אסיזי לבין האגם, לא הספקנו להגיע אך שמענו אודותיה המלצות לא רעות בכלל.
ביום המחרת מזג האוויר נרגע ואנחנו יכולנו לצאת ליום טיול בפארק הלאומי גראן סוסו. הנסיעה שלנו אל היעד התעכבה קשות משום שלא התאפקנו מלעצור בכל 5 דקות בערך כדי להתפעל, כמו ישראלים טובים, מהשלג הטרי שנערם על הגבעות. מעולם לא פגשתי אושר גדול יותר מאשר אושרו של ישראלי שנוגע בשלג. טוב, האדם הרי צועק את שחסר לו.
הכפר Santo Stefano di Sessanio הצביע על תחילת העלייה לעבר מבצר קלאסיו (Rocca Callascio), שהוא הגרסה המשובחת של מבצר נמרוד המקומי, שלנו. הדרך למעלה פשוט עוצרת נשימה אבל המבצר עצמו, אבוי לנו, הוא פשוט פנומנאלי - המבצר ממוקם על גבעה המובחנת משאר רכסי ההרים והוא (והנוף הנשקף ממנו) הם עצירת חובה. אחד המקומות היפים ביותר שראיתי, והכל - ללא תייר אחד נוסף מלבדנו.
מהמבצר המשכנו לעבר הכפר בעל השם המרמז Castel del Monte - כפר מרשים ומיוחד, המשקיף גם הוא לעבר הנופים היפהפיים של האזור. כשהלכנו בו באפריל הוא נראה כמעט נטוש, עדות לכך שעונת התיירות פה מוגדרת מאוד. למי שמעוניין להתרחק מההמונים - טיול אביבי הוא הזדמנות נהדרת לשוטט בכפרים ימי ביניים בתוך נוף גלוייתי, כשרק אתם ומעט המקומיים נמצאים שם.
האטרקציה המעניינת ביותר בטיול באזור הזה הוא שאין אטרקציות - באמת. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקחת רכב ולהסתובב בין כל כפר שמזמן לכם המפה. בדרך תיראו נופים מיוחדים, שיאפשרו לכם לעצור היכן שתרצו. במובנים רבים, אברוצו הזכיר לי את טוסקנה - אין איזה מקום אחד שחובה להיות בו כדי "להיות בו". אברוצו הוא מושג כמעט מופשט, שהוא גדול הרבה יותר מכפר או נוף כזה או אחר, ובזה סוד קסמו. היופי והעניין שאנחנו מצאנו בו הוא בעיקר בהסתובבות הספונטאנית בכפר מסוים או בנקודת תצפית מסוימת, ואף פעם לא התאכזבנו. אני בטוח שגם אתם לא תתאכזבו.
לאחר שהשתכרנו מהנופים הנהדרים של האזור, שמנו פעמינו "לעיר הגדולה" השנייה באזור, סולמונה (Sulmona). זוהי עיר מצוינת בכל קנה מידה - יפהפייה, לא גדולה מדי, עשירה במסעדות מעולות, ומוכמנת בעמק ממנו ניבטים הרי האפנינים הנהדרים. הדרך הטובה ביותר לתור את העיר היא בהסתובבות בכיכר המרכזית המרשימה שלה, וביציאה משם לרחובות הצדדיים. העיר לא מוכרת מספיק למטייל הישראלי, וחבל - היא שווה בהחלט עצירה למספר ימים, גם כשלעצמה וגם כבסיס לטיולים באזור.
במרכז המבקרים בעיר חיפשנו המלצה ליום טיול בהרים שיאפשר ללכוד את אוויר ההרים ולסחוב אותו איתנו לטיסה, שתוכננה לנו בהמשך הערב. "יש מסלול קצר שעולה מהכפר Pacentro, מתאים לכל אחד, כשעה עלייה עד הפס", אמרה לנו האישה בדלפק. את ההגעה לכפר (היפהפה כשלעצמו, כפי שרואים בתמונה למטה. זוכרים? באברוצו זה לא באמת משנה לאן אתם הולכים) השלמנו במהירות והתחלנו לעלות איתו עד Passo San Leonardo.
מה נגיד לכם, אני לא מפקפק, חלילה, בכישורי ההליכה של הגברת המבוגרת והחביבה אבל ניכר שאת המסלול הזה, עליו המליצה, היא לא עשתה הרבה זמן. מדובר בנתיב ארוך של עלייה בת 14 ק"מ לכל כיוון בגובה של כ-700 מ' עד לגובה של 1350 מ'. אנחנו היינו קצרים בזמן ועל כן עלינו ברכב עד לסוף הפיתולים ומשם המשכנו כשעה הליכה בכביש בו לא נסע אף רכב. הנופים מהממים גם אם לא הגעתם לפס ואפשר לעצור בכל נקודה בה תרצו - ולחזור חזרה.
בזמן שאנחנו מנסים לעשות צורות בשלג החלה ההבנה לחלחל - בעוד מספר שעות ננחת חזרה בישראל נטולת השלגים. האמת, בפרספקטיבה - קשה להאמין שאפשר לדחוס טיול כל כך מגוון בקצת יותר משבוע - עתיקות מפוארות; מפגשים יוצאי דופן בין ים ליבשה; כפרים ימי ביניים ונופי הרים משגעים. והכל, במרחקים סבירים ובקרבה יחסית לרומא. נכון, כל הדרכים מובילות לרומא וגם אנחנו סיימנו את הטיול בשדה התעופה של עיר הבירה. אך בכל זאת, לא תמיד היעד הוא שמגדיר את תכלית הנסיעה.
ומילה על מזג האוויר - החוף האמאלפי הוא מקום מתויר ביותר, ואני מניח שבקיץ החוויה של הטיול בו מתעמעמת לנוכח התיירים שצובאים על כל כפר וכפר, כמו גם בכלל החום הגבוה באופן יחסי. המיקום של האזור בדרום איטליה מאפשר לדעתי טיול נעים גם מחוץ לעונה, בדגש על אפריל - יוני וספטמבר - נובמבר. נכון, ייתכן שיהיה לכם קר לפרקים ואולי אפילו גשום, אבל לפחות לתחושתי זה זניח ביחס לכיף הגדול שבשוטטות במקומות הנפלאים האלה עם כמות מצומצמת יחסית של תיירים. יתרה מכך, פריחת האביב שנתקלנו בה בכל מקום הייתה מיוחדת והוסיפה נדבך נוסף בכיף שבטיול אביבי במקום הזה. בחבל אברוצו, לעומת זאת, אפשר בהחלט לטייל גם בקיץ ללא המוני תיירים (ולצמצם את הסיכון לסופות שלגים), אם כי המקום כן פופולארי בקרב איטלקים (בין השאר לנוכח קרבתו היחסית מרומא).
המלצות, רבותיי, המלצות:
1. רכב שכור הוא הדרך הנוחה והמהירה ביותר לטייל באזור, ואני ממליץ בחום להשתמש בה. עם זאת - ודאו שעוד בארץ עשיתם את כל הביטוחים האפשריים למקרה של תאונות. הכבישים באמאלפי צרים וקשים לניווט, וצריך לקחת בחשבון שגם לנהג ותיק יהיו פגיעות פה ושם. עם זאת, לא התרשמתי שהכבישים הם בלתי אפשריים לנסיעה, כמו שהשמועות מספרות.
2. החוף האמאלפי מתויר מאוד, וככזה כך גם מלכודות התיירים. המלצתי - בחרו בקפידה מסעדות מקומיות (ללא תמונות בתפריט; לא מגישות פיצות ופסטה ביחד; אם כתוב עליהן טרטוריה, שזו מסעדה משפחתית באיטלקית, מה טוב) שמנצלות את חומרי הגלם המעולים שבאזור.
3. הכבישים צרים, וצריך לקחת בחשבון שזמן הנסיעה באזור אמאלפי ארוך מהמתוכנן, גם אם המרחקים נראים קצרים. אפשרויות העקיפה מוגבלות, אבל זה לא באמת משנה - הנופים מרהיבים גם מהרכב.
4. קאפרי הוא מתויר מאוד, ולתחושתי אין סיבה לבלות בו יותר מיום. המלצתי - צאו בבוקר מסורנטו ושובו אל הכפר המקסים הזה לעת ערב.
5. קנו לימונצ'לו, והרבה ממנו - זה איכותי, לא יקר, ושווה ביותר. גם לגבי ברד הלימונים - אלוהים עדי שלא יהיה לכם משהו דומה לזה כשתחזרו. המהדרין ילמדו להכין את זה בעצמם עם לימונים מקומיים.
6. פומפיי - תכננו חצי יום והכירו לפני הביקור לפחות באופן בסיסי את המסלול המתוכנן שלכם בעיר עצמה. מכל מקום המקום מומלץ גם לאלה שאינם משוגעים לארכיאולוגיה או היסטוריה.
7. וזוב - ראו המלצות למעלה. בכל מקרה לדעתי למטייל הסביר מספיק יום אחד מלא בפומפיי ובוזוב (אלא אם כן בחרתם לטפס עליו בעצמכם).
8. אם יש אפשרויות לשלג בזמן שאתם מבקרים - היערכו מראש עם גלגלים מותאמים שאפשר לשכור בסוכנויות ההשכרה. אל תסתכנו בנסיעה ללא הגלגלים האלה.
9. לאקווילה היא עיר בשיפוצים - הייתי מציע להעביר לילה באחד הכפרים מסביב או, לחילופין, להוסיף לילה בסולמונה.
10. גם אם אתם נוסעים מרומא צפונה - הייתי ממליץ בחום לשלב יום טיול באומבריה הכולל את אסיזי, פרוג'יה ואגם טריסמנו. הגענו למקום במקרה והתאהבנו.
11. היום כבר לא חייבים למות בשביל לראות את נאפולי, אבל אנחנו החלטנו לוותר משיקולי עלות תועלת. מכל מקום, ההמלצות שאני שמעתי על העיר הן מעורבות.
12. חבל אברוצו הוא מרכז נהדר לטיולי הליכה חד יומיים ורב יומיים. אנחנו החלטנו להתמקד בטיול הזה במנוחה יחסית, אבל מי שירצה ימצא כאן מסלולים נהדרים קרוב לרומא.
המלצות למלונות:
1.פומפיי: Hotel Popeii Ruins - בגדול דיסקליימר. שירות בינוני ותנאים בסיסיים, אם כי המחיר סביר. הוזמן דרך Booking.
2. סורנטו: Sorrento Experience: מלון מצוין במיקום מעולה עם חנייה. מומלץ מאוד. הוזמן דרך Booking.
3. מינורי (ליד אמאלפי וראבלו): Casa San Michele - מלון בנוף מטמטם עם תנאים נהדרים (למעט מקלחת קטנה). מומלץ מאוד, אם כי מעט מורכב להגיע (אינטרנט או שירותי טלפון נצרכים כאן). הוזמן דרך Booking.
4. לאקווילה: Large Double Room - חדר נעים בתוך בית פרברי חדש ומודרני של העיר. הוזמן דרך Air B&B.
4. סולמונה: B&B L'Annunziata - פנסיון פשוט מצוין בעיר. הוזמן דרך Booking.
המלצות למסעדות:
1. פומפיי: פיצריית Trammiere - איזו פיצה מופלאה. אל תפספסו.
2. סורנטו: L'antica Trattoria - מסעדה ביתית מצוינת שמגישה אוכל איטלקי מעולה, פשוט ואיכותי.
3.מינורי: Giardiniello - מסעדה איטלקית מעולה ומומלצת.
4. לאקווילה: Rockers Birra & Pizza: פיצרייה נהדרת באווירה סטודנטיאלית מגניבה.
5. סולמונה: Trattoria Don Ciccio: בכנות, אחת המסעדות הטובות ביותר שאכלתי בימי חיי. אם מזדמן לכם - אל תפספסו.
מסלול הטיול באמאלפי:
מסלול הטיול באברוצו ובאומבריה:
留言