מיעוט דתי הסובל מרדיפות, נוודות ברחבי המדבר עד ההגעה לארץ המובטחת, שגשוג כלכלי וחברתי המלווה בחשדנות מצד הרוב - לא, במקרה הזה לא מדובר בעם היהודי אלא דווקא באחד המיעוטים המרתקים ביותר בארה"ב, הוא הכנסיה המורמונית או, בשמה המועדף של מאמיניה, כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים (The Church of Jesus Christ of Latter-day Saints). הקהילה הדתית שזכתה לפרסום עולמי - לא חיובי בהכרח - בזכות המחזמר הנהדר Book of Mormon, קשורה בעבותות ביוטה וקבעה שם את מרכזה הדתי והפוליטי. הרבה ביקורת הוטחה כנגד הכנסיה הזו, אבל לפחות על הבחירה ביוטה כארצם המובטחת מגיע להם קרדיט.
בירתם של המורמונים היא גם המדינה עם קצב גידול האוכלוסיה הגבוה בארה"ב (גידול של 18.4 אחוזים מאז 2010), וזאת בשל כלכלתה המגוונת, אקלימה הנינוח, חיי התרבות העשירים שלה ומיקומה המרכזי בצומת דרכים במערב האמריקני. זו גם הסיבה שהרוב הדמוגרפי המורמוני במדינה (55 אחוזים מתושבי המדינה, נכון לשנת 2014) הולך ומצטמצם, ומשנה בהדרגה את פניה של יוטה. באופן פרדוקסאלי, ההצלחה המטאורית של המורמונים היא שמעמידה אותם על סף הפיכה למיעוט דתי במדינתם שלהם.
יוטה היא לפני הכל מדינה יפהפייה ומגוונת שמדורגת תדיר במקומות הראשונים בסקר הלא מחייב שאני עורך בקרב אמריקנים על המדינה היפה בארה"ב בעיניהם. זה אולי מסביר למה יש ביוטה חמישה פארקים לאומיים, יותר מכל מדינה אחרת בארה"ב למעט קליפורניה ואלסקה, הגדולות ממנה בהרבה. אפשר להבין - רכסי הרים מושלגים, תופעות גיאולוגיות ואקלימיות יוצאות מגדר הרגיל, תצורות מדבר אינסופיות, אגמי מלח המשתרעים עד האופק - כל אלה טבועים עמוק ביוטה, והיא טבועה ומוגדרת במידה רבה באמצעותם. תשתיות התיירות המעולות והנגישות והכנסת האורחים הנפלאה של תושבי יוטה (אולי הנחמדים והחביבים בתושבי ארה"ב) הופכות אותה בעיניי לאחד היעדים האטרקטיביים לטיול.
בהכללה גסה, הטיול שעשינו ביוטה התחלק לשני חלקים מרכזיים (למפת המסלול לחצו כאן):
1. מטרופולין סולט לייק סיטי (Salt Lake City, ובקצרה SLC) הנלחץ בין ימת המלח הגדולה בצפון מערב - על שמה קרויה העיר - לבין רכס הרי הווסאץ' (Wasatch Mountains) שבמזרח, ממוקם בצפון - מרכז המדינה והוא ליבה של ההתיישבות האנושית במדינה (למעשה, למעלה מ-70 אחוזים מתושבי המדינה מתגוררים במטרופולין סולט לייק סיטי רבתי). האטרקציות התיירותיות באזור זה מתמקדות בעיר סולט לייק סיטי עצמה, ברכס ההרים האלפיני ובמישורי המלח המרהיבים.
2. דרום המדינה המדברי בעיקרו, שכולל כמה מהפארקים הלאומיים היפים ביותר בארה"ב, ולדעתי גם בעולם, וגם כמה פארקי מדינה (State Parks) מרשימים ביותר שמיקומם מוכה הגורל בצד הפארקים הלאומיים האחרים מנע מהם את התואר "פארק לאומי" לו היו זוכים בכל מדינה אחרת.
סולט לייק סיטי היא עיר הבירה של יוטה והעיר הגדולה בה. העיר, שהוקמה ב-1847 על ידי בריגהאם יאנג (Brigham Young) ממשיכו של מייסד הכנסייה ג'וזף סמית (Joseph Smith), הוקמה כעיר מקלט עבור הקהילה המורמונית, והיא למעשה יעדה הסופית של קהילת המאמינים שנאלצה לנדוד ברחבי ארה"ב במשך שנים בשל רדיפות. בהתאמה, הפכה סולט לייק סיטי ללב הדתי והארגוני של קהילת המורמונים, וזה נוכח בכל צעד ושעל למבקר בה - כיכר המקדש (Temple Square) היא מרכזה הגיאוגרפי של העיר כולה, ובליבה עומד מקדש סולט לייק, הגדול והחשוב במקדשי הכנסייה המורמונית. זוהי כנסייה יפהפייה ומיוחדת שנסגרה לאחרונה לטובת שיפוצים עד לשנת 2023.
הכנסייה היא אומנם המבנה המפורסם ביותר בכיכר, אבל המתחם כולו ראוי לביקור, ואת זה מומלץ במיוחד לקיים באמצעות אחד הסיורים המודרכים החינמיים שמתבצעים על ידי מתנדבים מורמונים מרחבי העולם (פשוט תעברו במרכז המבקרים ותגידו שאתם מעוניינים בסיור). עבורנו זו הייתה חוויה מרתקת לשמוע מהמאמינים עצמם על הכנסייה ועל ההיסטוריה שלה, וגם לשאול בדרכנו הישראלית שאלות קשות ("מהו מעמד הנשים בכנסייה?" "מדוע בעבר הכנסייה התירה פוליגמיה?" "עד כמה המחזמר המפורסם מלמד על הכנסייה?"). הסיור, שנערך על ידי נשים צעירות ומאמינות נלהבות, היה מרתק עבורנו, גם אם חד צדדי, כדרכם של מיסיונרים. הקפדניים שביניכם יבחינו אולי במגן הדוד המעטר את בית העם המורמוני (Assambly Hall), ומסמל את הקשר שהכנסיה מייחסת לשניים-עשר שבטי ישראל.
מכיכר המקדש אני ממליץ לעלות צפונה דרך Main Street ולעבור דרך מרכז הכנסים של הכנסייה המורמונית אל עבר הקפיטול של יוטה, מהמרשימים בארה"ב. המבנה הניאו - קלאסי הושלם ב-1916, והוא עדות ארכיטקטונית לעוצמתה הכלכלית של המדינה ושל המורמונים בפרט. הקפיטול, היפה כשלעצמו (ופתוח לביקורים עצמאיים משני עד שישי, 8:00-17:00), ניצב בראשה של גבעה ממנה נשקף נוף מרהיב על העיר כולה ועל הרי ה-Wasatch המושלגים (בעונה).
מהקפיטול אפשר לרדת לכיוון פארק Memory Grove הקומפקטי והמקסים, הממוקם בליבו של ערוץ נחל (City Creek). עבורי, פארקים היא תמיד הזדמנות נהדרת להתבונן בתושביה של עיר, ללמוד על הרגליהם, ואולי אפילו לתפוס שיחה מעניינת - ואין מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר ביוטה החביבה ומכניסת האורחים. מהפארק אפשר לשוב דרך ערוץ הנחל אל כיכר המקדש, והרי לכם יום טיול נהדר.
מ-SLC יצאנו לאחד הפארקים היפים שראיתי בחיי - Antelope Island State Park, שהוא למעשה אי יוצא דופן הממוקם בימת המלח הגדולה. זהו נוף בראשיתי ופראי של אגמי מלח מעוטרים בשכבה דקה של מים טריים, של ביזונים (ולא אנטילופות) שרועים בחופשיות במרחב ושל תצפיות אינספור לעבר הרים אלפיניים. אפשר בהחלט למצות את הפארק - שנמצא במרחק של כ-40 דקות ממרכז SLC - ביממה, ואלה הדברים המומלצים ביותר בו:
1. תצפית Buffalo Point: מסלול קצר ונוח (1.6 ק"מ הלוך וחזור, הפרשי גבהים של 67 מ') מוליך אל תצפית פנוראמית מרהיבה שקשה להפריז ביופיה. נוף קדומים יפהפה שהשאיר אותנו פעורי פה למשך דקות רבות. אפשר להמשיך ולנסות למצוא מילים ליופי הזה, אבל נדמה לי שכל תיאור מילולי עושה עוול למציאות.
2. שביל Dooly Knob: מסלול ארוך ומאתגר יותר (3.6 ק"מ הלוך וחזור, הפרשי גבהים של 215 מ') המעניק נופים נפלאים לעבר ימת המלח וההרים לכל אורכו. מומלץ כמובן להגיע לשיא הגובה, אבל אם אתם חשים שזה למעלה מכוחכם - אפשר בהחלט ללכת חלק מהמסלול ולשוב על עקבותיכם כשתחושו מיצוי. אפשרות נוספת וארוכה יותר היא ללכת את Lake Side Trail Loop, מסלול ארוך (7.7 ק"מ) אך מעגלי וקל באופן יחסי בצפון מערב השמורה.
3. נסיעה על Antelope Island Road (כ-23 ק"מ עד קצה הדרך בדרום השמורה): נסיעה נעימה בנופים מפעימים לאורך שפת האגם ודרך עדרים מטריפים של ביזונים.
שעה וחצי נסיעה ממרכז העיר לכיוון מערב, על גבולה של מדינת יוטה עם מדינת נוואדה, מגיעים לאחד המקומות המיוחדים בעולם - מישורי המלח של בונוויל (Bonneville Salt Flats). לא, אתם לא נמצאים בבוליביה ולא, אתם גם לא נמצאים על כוכב צדק. אלה מישורי מלח לבנים ואינסופיים שיוצרים את התחושה שאתה לבדך בעולם. משטחי המלח יפהפיים - בייחוד בעת היקוות מים עליהם, והתצורות הגיאומטריות שהם יוצרים הם פשוט מרהיבים. נקודת היציאה למישורי המלח אינה כה ברורה, ולמעשה יוצאת משתי נקודות אפשריות (כתלות בגשמים) - הנוחה והמוצלחת יותר היא מתחנת ההתרעננות הצפונית על כביש 80 והשנייה מעט מרוחקת יותר. אין שביל מוגדר - הרשו לעצמכם להיאבד במישורי המלח ולשוב על עקבותיכם כשתרצו בכך.
אם אתם חשים שאתם על סף הרעלת מלח, זו אולי הזדמנות טובה לקצת שינוי כיוון - ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר קצת נופים אלפיניים. הניגוד בין SLC המדברית לבין נופי ההרים הירוקים והקרירים של רכס ה-Wastach במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה ממרכז העיר הוא מרענן בהחלט. זהו אזור מעולה לטיולי הליכה (ונפלא לסקי בעונת החורף) וקריר כאן גם כשהעיר SLC לוהטת מחום. אפשרויות הטיול כאן הן באמת אינסופיות, ואנחנו בחרנו להתמקד בשני טיולים כיפיים ויפהפייה:
שביל Willow Creek: מסלול מעגלי, קליל ונעים (3.1 ק"מ, הפרשי גבהים של 24 מ') העובר בנוף פסטוראלי של עמקים, בתים אלגנטיים וגבעות מושלגות. לרגע, אם אתם לא מרוכזים, אפשר להתבלבל ולחשוב שאתם בשוויץ או באוסטריה ולא באמצע המערב התיכון האמריקני.
שביל McPolin Nature: מסלול מעגלי וקצר (2.3 ק"מ, הפרשי גבהים של 41 מ') שעובר בעמק מקסים ובצד שטחים של חווה חקלאית.
כעת הגיע הזמן לשים פעמינו אל דרומה של יוטה, ממלכת הפארקים הלאומיים. נסיעה ארוכה של 3.5 שעות הוליכה אותנו למואב (Moab). העיירה התיירותית קרויה ככל הנראה על שם ארץ מואב המקראית (חלקו הדרומי של עבר הירדן המזרחי) ובאמת, הסלע האדום המאפיין את האזור הזה מזכיר מאוד את פטרה וואדי רם. הסיבה להגיע לעיירה הזו קשורה קשר הדוק בשני פארקים לאומיים יפהפיים ומומלצים הנמצאים בקרבתה.
הפארק הלאומי Arches הוא אחד הפארקים המפורסמים בארה"ב, שכולל את הריכוז הגדול ביותר בעולם של קשתות (Arches) אבן טבעיות. הנוף הקבוע מתעתע, משום שהפארק למעשה משתנה תדיר בשל תהליכים לא נגמרים של שחיקה ובלייה - בכל רגע נתון נמשכים תהליכים מקביליים של היווצרות קשתות והריסתן. יש בזה משהו קצת פסימי, שכן כל קשת נפלאה שנחזה בה תסיים לבסוף את חייה ותיהרס, אבל יש בזה גם משהו אופטימי - כי במקביל מתקיים תהליך אחר של היווצרותה של קשת חדשה. לא אלאה אתכם בסיפורי קלישאות על הקשר שבין מסלול חייהן של קשתות הפארק הלאומי לבין מסלול חיינו שלנו, אבל נראה לי שאתם מבינים גם לבד. בכל מקרה, למתעניינים - להלן הסבר פשוט ובהיר על התהליך הגיאולוגי המרשים הזה.
בארצ'ס יש מגוון אינסופי של דברים לעשות, ואלה לפחות בעיניי המומלצים ביותר:
ה-Delicate Arch: ככל הנראה הקשת המפורסמת ביותר בפארק, ולא בכדי. מסלול הליכה פופולארי אך לא פשוט (5.1 ק"מ הלוך ושוב, הפרשי גבהים של 192 מ') מוליך אל אחד הנופים האיקוניים ביותר בארה"ב - קשת אבן שלמה וענקית ומאחוריה נוף קדומים יפהפה של מדבר אדום והרים מעוטרי שלגים. אני ממליץ בחום להתחיל את הטיול אל הקשת מוקדם ככל הניתן - גם כי החנייה מוגבלת וגם כי המסלול חשוף ברובו המוחלט לשמש.
שביל Windows Loop and Turret Arch: מסלול קצר ומעגלי (1.9 ק"מ, הפרשי גבהים של 147 מ') המוליך אל שתי קשתות נהדרות ואל נופים יוצאי דופן. מי שבחר במסלול זה - אל תפספסו את התצפית הנפלאה Garden Of Eden הנמצאת בקרבת המסלול.
שביל Park Avanue: שביל נהדר ולא קשה (2.9 ק"מ הלוך ושוב, הפרשי גבהים של 91 מ') העובר בערוץ נחל המצוי למרגלותיהם של תצורות סלעים מיוחדות ומרשימות. השביל מתחיל ומסתיים בכביש הראשי של הפארק, אז אפשר ללכת אותו רק בכיוון אחד (ולהתחיל ב-Park Ave Viewpoint כדי להימנע מעלייה מיותרת) אם אתם נמצאים אם שני רכבים.
הדרך הנופית של השמורה (Arches Scenic Drive) היא הכביש הסלול היחידי המעמיק אל השמורה, ושווה לנסוע את כולו (כ-25 ק"מ לכל כיוון) לטובת התרשמות כללית מהפארק. נקודות עצירה מומלצות במיוחד בעיניי על הכביש הן La Sal Mountains Viewpoint, Balanced Rock ו-Courthouse Towers.
כחצי שעה נסיעה מהעיירה מואב ממוקם הפארק הלאומי קניונלנדס (Canyonlands). השמורה הזו נדחקת לעיתים לקרן זווית משתי סיבות מרכזיות - קרבתה הגיאוגרפית ל-Arches המפורסמת ממנה בהרבה ודמיונה המסוים לפארק לאומי אחר העוסק בקניון מפואר מעל נהר הקולוראדו - Grand Canyon. בעיניי, קניונלנדס היא פשוט שמורה יפהפייה ומיוחדת, ששווה לכל הפחות יום טיול מלא, ושונה מאוד מהגרנד קניון גם אם היא עוסקת במוטיב גיאוגרפי דומה. סגנון הטיול בה מתבסס בעיקר על נסיעה דרך כבישי השמורה ועצירה בנקודות תצפית מהממות על כמות אינסופית של קניונים הנפרסים עד האופק, וזו באמת חוויה יוצאת דופן ומומלצת ביותר.
אלה הדברים המומלצים בעיניי בפארק הלאומי קניונלנדס:
מסלול Grand View Point: מסלול קל אך עוצר נשימה על שפתו של המצוק (2.9 ק"מ הלוך ושוב, הפרשי גבהים של 49 מ'), המוליך לנקודת תצפית (אם כי זה קצת מטעה, כי התצפיות המהממות נמשכות לכל אורך המסלול).
מסלול Mesa Arch: מסלול מעגלי (1.1 ק"מ, הפרשי גבהים של 27 מ') המוליך לקשת יפהפייה (כן, יש כאלה גם כאן) ולנוף משגע.
מסלול Shafer Canyon Overlook: מסלול קצרצר ויפהפה (חצי קילומטר הלוך ושוב, הפרשי גבהים של 14 מ') המוליך אל תצפית נפלאה.
שורת תצפיות על הדרך הנופית הראשית של השמורה (Grand View Point Road): המומלצות שבהן הן Green River Overlook ו-Buck Canyon Overlook.
בצמידות לפארק הלאומי ממוקמת השמורה המדינתית בעלת השם הקצת קריפי Dead Horse Point State Park (הכניסה בתשלום נפרד של 20 דולרים לרכב). השמורה דומה במאפייניה לקניונלנדס, אבל היא כן מספקת זוויות התבוננות אחרות וקרובות יותר לנהר הקולוראדו ולאגמים מלאכותיים בצבעים משגעים, ועל כן לא הייתי מוותר עליה. תצפית Dead Horse Point ומסלול ההליכה הצמוד למצוק שיוצא מ-Basin overlook Parking לכיוון צפון (מסלול מישורי של כשני קילומטר הלוך וחזור) מומלצים במיוחד.
כשעתיים וחצי מערבית למואב נמצא הפארק הלאומי קפיטול ריף (Capitol Reef). זהו פארק מרשים פחות מכלל אחיו ביוטה, אבל גם זאת תוצאה מצערת של מיקומו בצד אזורי טבע מדהימים כל כך. הפארק קרוי על שם הצוקים מאבן חול לבנה בצורת כיפה, הדומים לכיפות שעל גג בנייני ממשל (קפיטול), ועל שם מצוקי הענק החוסמים מעבר - כמו שונית (ריף) החוסמת את התנועה בפני כלי שיט. קפיטול ריף הוא פארק ארוך (כ-100 ק"מ) וצר (כ-10 ק"מ), ואפשר למעשה לעבור בתוכו ולהתרשם מנופיו (ללא תשלום) באמצעות נסיעה בכביש המדינתי 24 אם אתם קצרים בזמן. בכל זאת, אני הייתי ממליץ להקדיש לפארק מספר שעות הממוקדות בשלוש אטרקציות מרכזיות:
נסיעה על הדרך הנופית (Scenic Drive, כ-8 ק"מ לכל כיוון) של הפארק, היוצאת ממרכז המבקרים ומעניקה אפשרות להתבונן מחלון הרכב על נופים נהדרים.
עצירה קצרה בכפר המשוחזר Fruita, הממוקם בסמוך למרכז המבקרים. זוהי עדות חיה לחיים החלוציים של המורמונים ביוטה, שעשו להם כלל לטעת שורש גם בנידחים שבמקומות. הכפר ננטש ב-1955 אבל מתקיימים בו כיום שחזורים מרשימים למדי של החקלאות שאפיינה את הקהילה המורמונית שחיה במקום, המתמקדת בעיקר בפירות (Fruits, בדומה לשם הכפר). מומלץ במיוחד לעצור ב-Gifford House & Museum Store ולהצטייד בפאי פירות אמריקני מעולה בטעמים שונים, הנאפה עם פירות הגדלים במקום.
שביל הליכה יפהפה וקצרצר (הלוך וחזור לכל תצפית, כקילומטר סך הכל) המוליך לשתי נקודות תצפית נהדרות ושונות - Goosenecks Point ו-Sunset Point. נקודת היציאה לשביל יוצאת מחניון Goosenecks Overlook, שהוא סופה של דרך עפר קצרה ועבירה לכל רכב היוצאת מהכביש המדינתי 24.
שעתיים ורבע נסיעה מקפיטול ריף יוליכו אתכם לפארק הלאומי קניון ברייס (Bryce Canyon), ממתק שהוא תחנת חובה לכל מבקר במדינה. מה יש בו, בעצם, בפארק הנפלא הזה? ובכן, אינסוף עמודי סלע (Hoodoos) בצבעי אדום, כתום ולבן היוצרים תפאורה טבעית יוצאת מן הכלל, שככל הנראה לא קיימת באף מקום אחר בעולם. זו הסיבה בגינה מבקרים שבים נפעמים מהביקור בברייס, חרף העובדה שהוא פארק קטן באופן יחסי שלא מצריך - לפחות בעיניי - יותר מיום טיול מלא.
הפארק מציע שתי אפשרויות עיקריות:
לנסוע על שפת המצוק (כביש 63) ולעצור מפעם לפעם בנקודות תצפית עוצרות נשימה (באמת, אין שום מילה אחרת ההולמת את הפארק הזה) - להצעת מסלול לחצו כאן. אורכה של הדרך הנופית היא 30 ק"מ (מהיישוב Bryce ועד ל-Rainbow Point, נקודת התצפית הדרומית ביותר).
הליכה בקניון עצמו: חוויה שונה וייחודית, המאפשרת להתהליך בין עמודי הענק הווירטואוזיים האלה ולא רק להשקיף עליהם מלמעלה. מסלול מומלץ במיוחד הוא Navajo Loop and Queen's Garden Trail המעגלי (4.7 ק"מ, הפרשי גבהים של 197 מ') היוצא מהחניון של תצפית Sunset point.
אחרונה ברשימה היא אולי גולת הכותרת של שמורות הטבע ביוטה, ואחת היפות בארה"ב כולה - ציון (Zion, שם לא קשור במישרין לפארק שנבחר בשל זיקתם של המורמונים לתנ"ך), המשלבת בין שני קניונים יפהפיים - Zion ו-Kolob. קשה להפריז בדרמטיות של הנופים המצויים בפארק הלאומי הזה - מצוקי ענק ביניהם עמקים צרים ויפהפיים, צבעי חום - אדום מדבריים של הקרקע ולצידם ירוק עמוק של נחלי האיתן בשמורה. נווה מדבר של ממש.
אנחנו בילינו בשמורה יומיים וחצי (יומיים בקניון Zion וחצי יום בקניון Kolob), ואלה הדברים המרכזיים שאנחנו ממליצים עליהם:
נסיעה בכבישים הנופיים של השמורה (Floor of the Valley Road ו-East Kolob Canyon Road). אני ממליץ בחום לא לוותר על הכביש הנופי של Kolob למרות הריחוק היחסי - גם אם אתם לא מתכננים לעשות מסלול הליכה שם.
מסלולי הליכה יפהפיים שהם חובה בעיניי: Canyon Overlook Trail מסלול חד כיווני וקצר (1.6 ק"מ, הפרשי גבהים של 57 מ'); The Watchman Trail, מסלול נפלא ולא פשוט (5 ק"מ, הפרשי גבהים של 197 מ'); ו-Timber Creek Overlook Trail ב-Kolob, מסלול קצר ונהדר (1.8 ק"מ, הפרשי גבהים של 78 מ'). רבים ממליצים גם על Angels Landing Trail המאתגר (7.1 ק"מ, הפרשי גבהים של 489 מ') שאנחנו לא עשינו בשל הימצאותו של עולל בן שלושה חודשים עימנו.
מסלולי הליכה מומלצים: The Riverside Walk, מסלול נעים לצידו של נהר זורם (3.1 ק"מ, הפרשי גבהים של 59 מ', ההרפתקנים שביניכם יכולים להמשיך וללכת את ה-Narrows, מסלול של 25 ק"מ); The Pa'rus Trail, מסלול יפהפה וגדוש באיילים (5.5 ק"מ, הפרשי גבהים של 48 מ').
את הטיול שלנו ביוטה חתמנו בפארק מדינתי ונחבא אל הכלים בשם Snow Canyon. זהו פארק נהדר שנדמה לעיתים כאילו הוא נבנה על ידי בני אדם - אחרת קשה להסביר את קונטרס הצבעים הקיצוני שנמצא בו. זהו פארק קטן ויפהפה, ואסור בעיניי לפספס אותו אם אתם מוצאים את עצמכם בדרום - מערב יוטה, אפילו לגיחה קצרה. אני ממליץ במיוחד להיאבד בדיונות האבן (יש דבר כזה - אתם תבינו כשתגיעו) במסלול - Petrified Sand Dunes. שימו לב - יש לכאורה שביל, אבל בפועל הוא לא רלוונטי, פשוט תרשו לעצמכם להשתובב ברחבי האזור, והדרך חזרה תמיד פשוטה מאוד לניווט. כן, זו תהיה הפעם הראשונה בחיי שאני ממליץ לכם לחרוג מהתוואי הקיים.
בשיא הגובה במסלול פגשנו אישה בן 88, חקלאית תפוחי אדמה, ובתה החורגת, תושבי מדינת איידהו (Idaho) במקור, שהחליטו לעבור לפני אי אז שנים ליוטה. "אין מקום טוב יותר לגור בו מאשר יוטה", אמרה לי האישה המבוגרת. "מאז שהגעתי לכאן אני מרגישה צעירה בעשרים שנים. תסתכל עליי, אפילו הגעתי לפסגת המסלול!". בפסגת המסלול, עם הנוף המרהיב ועם האישה המבוגרת והחביבה, קשה היה שלא להבין מה משך את המורמונים לאותה ארץ מובטחת, לפני כמעט 200 שנים, ומה גרם לאישה אחת, בת 88, לאתגר את חוקי הביולוגיה ולהגיע לפסגת גבעה.
טיפים של אלופים:
הגעתם ללאס וגאס (Las Vegas)? אפשר ורצוי לשלב את הטיול שלכם עם טיול בדרום - מערב יוטה (Bryce, Zion, Snow Canyon), הנמצאת במרחק נסיעה של שעות בודדות מהעיר. בכלל, לאס וגאס יכולה להיות נקודת התחלה נהדרת לטיול מקיף ביוטה.
הפארקים הלאומיים של יוטה פופולאריים מאוד, ועל כן מומלץ מאוד להזמין מראש מקומות לינה (בייחוד במואב וב-Springdale, תחנת הבסיס לפארק הלאומי ציון).
בעונת הקיץ לא ניתן להיכנס עם רכב פרטי ל-Zion, אלא רק באמצעות שאטלים של השמורה (שאותם לעיתים צריך להזמין מראש). קחו את זה בחשבון ותכננו בהתאם את הטיול.
אפשר ורצוי להשתמש בסולט לייק סיטי ובמואב כבסיס לטיולי כוכב מהנים עם משפחה. האזור של דרום - מערב יוטה יצריך התניידות ממקום למקום.
ממשיכים לטיול מקיף יותר בארה"ב? מוזמנים לעיין כאן לכתבה בבלוג על אריזונה, או בכתבה שמתמקדת בקליפורניה ובנוואדה.
Comments